עיון ביקורת

רן דנקר, משהו אחר (אן.אם.סי, נובמבר 2018)

מוסיקה ישראלית

משהו אחר הולך לקרות הלילה, אחרי שהוא התעורר ליד מישהו. אור מסנוור שהודף אותו להיאחז בקיר. "מתוך החשיכה מצאת פתח יציאה".  השיר מונע בלחן ובקצב של  גיא מנטש
ובעיבוד והפקה מוסיקלית של גיא ויהל. הוא מסתיים בדימוי של התאבדות נפשית – "מגדל הלב בוער אז תן קפיצה". מלודרמה. רן דנקר נרגש.
את המוסיקה של דנקר הכרתי ב"שווים" עם עילי בוטנר. ז'אנר פופ אמצע הדרך, נאחז בד"כ בשירי רגש מלודיים. בוטנר סיפק לו כמה שירים שהתאימו אז למידותיו. עכשיו זה פרק חדש. אלבום סולו ראשון. הוא מתבסס ברובו על מילים של היוצרת המצוינת נועה גולדנסקי (7 שירים) שכתבה על פי סיפוריו האישיים.
"בלי לדעת לאן" הוא  שיר של לחן נוגה (מארינה מקסימיליאן) על ארעיות בחיים, מעובה בשכבת סאונד שמייצרת אווירה אפלה. דנקר שר דימוי יפה – "התרגלתי לארוז את הצער שלך לתוך מזוודה" (יש לומר לֶאֱרוז ואל לִאֲרוֹז), "חלומות מופרטים" הוא שיר געגועים יפהפה לימי הקיבוץ, מוסיקה אפופת אווירה נוגה, שיר שמושר בכנות כובשת בקצב מידטמפו. מנקודת הזמן הזו ההתרחשויות אז ליד הכינרת זוכות לאידיאליזציה נוגה. "חלומות מופרטים/ הסודות עוד נשמרים/ קני הסוף לוחשים/ חטאים ישנים/ וככה שנים/ רקדנו עד הבוקר/ עד שהיינו עפים".
לעומת ההתרפקות המלודית הנוסטלגית, בן שופן (לחן) כיוון את "בלי בלמים" – זיכרון נעורים על רקע עבריינות נוער, לראפ. גם כאן דנקר מצליח לשכנע בסיפור שהוא מספר. "רציתי רק להיות כמו אח שלי החורג/ עם כנופיה צבעונית ומעמד שמשתדרג/ פתחו לי תיק במשטרה ולא מצאו בו כלום". בהמשך דנקר שר "אהבה וכישלון",  דרמת רוק נסערת, טון נמוך מתכוון  משחזר "תמונת זיכרון" מיחסים טראומטיים פוצעים בטון הנוסק לזעקת מרורים.
"בית" מתמקד בזהות קיומית ומינית. טון מלנכולי קודר וכואב המגיע עד פלצט, בלדה שמתפתחת למסלול קצבי מלודרמטי. "טעות היה לחשוב שהתמכרתי לאהבה/ אני רציתי מחסה שיהיה לי  פחות רע/ עד שאמצא את עצמי/ טעות היה לחשוב שהתאהבתי כל כך מהר/ אני רציתי שיהיה לי חבר/ שיראה  אותי כשקר לי". גם כאן ההפקה המוזיקלית טוענת את השיר בשכבה מעצימה ממש כמו בשיר "שלושה רחובות" על אהבה אובססיבית.
דנקנר עשה מאמץ להגיע לאלבום קוהרנטי. לא כל השירים שווים ברמתם. ישנן נחיתות כמו "מתרגל אהבה", שהוא כמעט אנטי קליימקס מול השירים החזקים – במילים, במנגינה (של רן דנקר עצמו). אבל בסך הכל – דנקר נשמע כמי שניסה לגעת במקומות הכי רגישים בסיפור שלו במנגינות, בהבעה ובהפקה מעצימים.

שירים: משהו אחר (הולך לקרות הלילה), בלי לדעת לאן, חלומות מופרטים, בלי בלמים, אהבה וכישלון, אמילי, בית, שלושה רחובות, מתרגל אהבה, משהו אחר – חלק 2 (כל מה שיבוא)

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 1 =