עיון ביקורת

שולי רנד , רצוא ושוב (הפקה עצמאית, ספטמבר 2018)

מוסיקה ישראלית

עטיפה: שולי רנד על חמור. מה זה אומר? משיח? רציני? הומוריסטי? אני עוקב שנים רבות אחרי רנד, זמר יוצר יחיד/ מיוחד במקומותינו, לעיתים ביזארי. לא תמיד שפתו השירית הארכאית מגעת. מצד שני: החוכמה, השנינות כמו גם הבעתו התיאטרלית מקרבות חילוני שכמוני לעולמו. יותר מזה: שולי רנד יוצא בשירים שלו מן האמונה אל שאלות ותובנות שטורדות בן אנוש באשר הוא. האלבום החדש הוא יציאה נוספת למסע בתוך עצמו וסביבתו נכון לעכשיו. "רצוא ושוב" (על בסיס חזון יחזקאל) משמעותו יש לקבל, אך גם לתת, לעזור לאחרים, אך לא לשכוח את השלימות האישית. האיזון הוא המושג המקופל במלים 'רצוא ושוב'. 'רצוא ושוב'- מחזוריות שקיימת בבריאה כולה. בכל רובד של המציאות יש מעבר ממצב של 'רצוא' למצב של 'שוב', וחוזר חלילה. מצד אחד: לנשמה שאיפה אחת עצומה – להתנער מהגבלות העולם הגשמי ולהגיע למירב הדבקות בקב"ה. אהבתה הגדולה של הנשמה לבוראה והמשיכה שהיא נמשכת למעלה, זהו ה'רצוא' שלה. ב'שוב' – הנשמה נאלצת לוותר על שלמותה האישית ועל מה שטוב לה, והיא יורדת לעולם הגשמי ומתלבשת בגוף חומרי, משום שזה רצונו של הקב"ה. את הרעיון מביע רנד בשיר "עוד טיפה" – מונולוג המוגש בדיבור בהיר בליווי כינור אקספרסיבי והרמוניה יפה. מהמוצלחים באלבום גם בשל העיבוד (אסף תלמודי) המעניק לשיר אופי צועני-יהודי.
הבנאדם מאמין גדול אבל לא רגוע. בחיפוש אחר הגאולה ראה את מלך המשיח בדמותו של ילד. רנד אינו עיוור באמונתו. הוא רואה דברים נכוחה, בוחן לב וכליות של עצמו. ה"צדיק" אצלו הוא דמות בעייתית – "איך תזכור מאין באת/ כשאתה לא זוכר לאן אתה הולך", ובניסוח סקרסטי: "צדיק במותו עוד חי, אני בחיי כבר מת".
הסיפור האישי הפרובלמטי שלו מגיע בשיר "הספינה" – למרות השמועות הרעות, החלום הרע ואדי התרעלה מעל הבית, הספינה ממשיכה באורח פלא לשוט למרות נסיקתו של גל אדיר מעליהם. האמונה בשם מנצחת. המוסיקה – פופ פאנקי קליל, כאילו אין עננת קדרות מעל. הסיפור לפרטי פרטיו מגיע בבהירות. הזמר מפעיל היטב את השחקן שבו.
פחות הלהיב אותי – שיר תוכחה כ"החקלאים" – השמיים אינם מורידים גשם כי אנחנו "הכבדנו את ליבנו, עורפנו הפלאנו להקשות, אטמנו אוזנינו משמוע, עצמנו עינינו מראות". זה נשמע הליכה בתלם דתי קיצוני מיושן ולא מעניין. גם "עבדים" עוסק במציאות עכורה של עולם שולח ציפורניים אל טרפו במשמעות של אכול ושתה, כי מחר לא יישאר – "עבדים היינו, עבדים גם עכשיו, בהולי ממון, רדופי זהב"… ומחרב את הטקסט  ב"עבדים היינו, לא לנצח יהודים בתחנה הבאה בני חורין"… (האם רנד באמת מאמין שיהודים יהיו בני חורין?) 
האנושי שבו מצטייר ביחסים עם הבן בשני שירים יפים "עץ ופרי" – געגועים לימים שאב ובנו היו הולכים יחד לבית הכנסת ("היינו עומדים חבוקים לב אל לב") וב"דע בני אהובי" פניה לבן בליווי אקוסטי בטון רך ומפוייס הסולח לעל הליכתו בדרכו שלו על רקע מי שמבקרים אותו קשות – "אל תקשיב להם/ אל תאמין להם"). בפזמון החוזר שר רנד בטון רגוע ומשלים – "דע בני אהובי, כי מליבי לא נעקרת, לעולם אתה לי ילד חן בן שעשועים". שיר של מלודיה מרטיטה, שירה של פה ולב שווים. כנ"ל "אבא שלום" – הבעת אמת בפניה להקב"ה, תוך חשיפת חולשותיו כאדם שאינו כל יכול.

שירים: הילד המשיח, צדיק, הספינה, החקלאים, עוד טיפה, עץ ופרי, אדי, דע בני אהובי, אברם (חדר 202), עבדים, אבא שלום

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “רצוא ושוב

  1. אהבתי את הבכורה שלו (הגם "דתית" אבל מיוחדת ולבבית יותר.. "נקודה טובה" אי שם מ 2008, אולי לקח זמן רב מידי בין האלבומים וכך איבד רעננות והבנה מוזיקליים) פעם. אבל לחדש נתתי כמה נסיעות והיה משעממממממם. חדשים עם נגיעות דתיות ויותר רמה, האחרונים של מורין נהדר ושלמה בר. בין אלבומי השנה, יחד עם קובארי. לכל אלבומי השנה שלטעמי https://rateyourmusic.com/list/DavidIs/
    (דודי מיכ (מוצרט הקווקזי))(13/09/2018)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 2 = 7