עיון ביקורת

שלום חנוך מתי כספי, טובים השניים?

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

שלום חנוך ומתי כספי על במה אחת? מה רע? שניים מהיוצרים/ מוסיקאים הגדולים של המוסיקה הישראלית במפגש להיטי הלהיטים שלהם. מה הבעיה? שהקשר הסגנוני ביניהם קלוש? שהקומבינה נשמעת יותר "כלכלית" מאשר "אומנותית"? תשאלו את הקהל בסוף הערב. רק פרצופים מחייכים. הם היו עסוקים בשירה רוב הזמן.  השאלה האם  מתי כספי ושלום חנוך  נועדו זה לזה באופן טבעי לא הטרידה. בשביל השירים האלה – נועדו גם נועדו. לוקחים שירים מוכרים, הרכב טוב, יוצאים לדרך. פרט לשיר אחד – "סרט על חיי" – הכל מוכר, קליט, נגיש, ממתין לשירת היחדיו.
ביקורת? מי צריך ביקורת? אפשר להסתפק בזה, לא? מצד שני, ותמיד יש עוד צד לעניין – פטור בלא קמצוץ ביקורת אי אפשר. שתי  אפשרויות עמדו לנגד עיני: 1. ערב נחמד, נעים וזורם למתרפקים על שירת יחדיו, שירונים, נוסטלגיה, שזה בסדר. 2ערב שמעצים שירים, מספק אינטרפרטציות חדשות, עיבודים חדשים מסעירים. אחרי שעתיים ו-25 שירים של מופע משותף אני נוטה לבחור ב-1, פחות ב-2. לא פעם ראשונה ששלום חנוך מסכים לחלוקה של במה עם יוצר-זמר מהשורה הראשונה. הוא היה עם שלמה ארצי על במה אחת, גם כששניהם היו בשיאי הקריירה שלהם. אני מאמין שהוא וגם כספי אינם מהסוג שמונעים רק ממניעים של כדאיות מסחרית. מצד שני: שתפי"ם מהסוג הזה דורשים פשרות, שנובעות מהצורך להגיש מופע עם הפנים לקהל. הצצה ברשימת השירים מסבירה כמעט הכל. שלום חנוך העיר במהלך הערב, שכל אחד מהם התבקש לבחור את השירים של רעהו. פה ושם הרמתי גבה לגבי הבחירות. למשל, השיר מאיה? אגב, על דבר אחד שלום לא יתפשר: חולצת טי שחורה וג'ינס. אתם לא תראו אותו בחליפה ורדרדה בנוסח שלבש מתי. רוקר נשאר רוקר.
הם פתחו אקוסטי למהדרין עם "איך זה שכוכב", "שיר ללא שם", "למה לי לקחת ללב". נשמעו כמו שרים בסלון לחברים. בהמשך התברר יותר הפער בין הרוקר לאיש הפופ הרבגוני. שלום לא ישתלב בשיר רגאיי כ"ימי בצורת". "בואי לרקוד" הרוקיסטי רחוק ממתי כספי כרחוק יום ולילה. כנ"ל  – "שיר דרך" של שלום, שהשאיר את כספי כמעט קפוא. אותם דברים ייאמרו לגבי "הנה הנה", ששלום לא התחבר אליו. לעומת זאת ב"לא חלמתי שתלכי ממני" נולד דואט יפהפה באוריינטציה של רוק חשמלי, כמו גם ב"לאט לאט". כששלום הצטרף ל"ילדותי השניה", הוא העניק לשיר עומק בקולו המחוספס המלא הבעה.
"נגד הרוח" – טריטוריה מוחלטת של חנוך בגיבוי ההרכב. ל"ואותך" (גרוניך-כספי) הוסיף שלום תוכן אמוציונאלי מרתק. מתי כספי שר יפה "מאיה" ולפני ההדרן הגיע רצף קצבי של שירים. "סוף עונת התפוזים" השאיר את שלום דומיננטי ואילו "היה כדאי" בסגנון הסמבה, החזיר את כספי לתמונה בתיפוף על תופי הקונגה. בהדרן הפתיעו ב"זה מכבר", המוכר מאושיק לוי (בחירה מעניינת) ובסיום שלושה שירים שגרמו למצעד הלהיטים להמריא לשיאו – "אהבת נעוריי", ברית עולם" ו"בגלגול הזה". שורה תחתונה? גם אם החיבור הסגנוני הוא לא בדיוק "טבעי", בניגוד לדברי שלום חנוך, שקראתי באחת מכתבות הפרומו, גם אם שלום הוא הדמות הדומיננטית (הוא ממש לא זקוק לדואטים), עדיין – זהו מפגש יחיד במינו גם בזכות העיבודים והנגנים, התאורה, עיצוב הבמה והוידיאו ארט. ערב שהוא יותר מאשר התרפקות נוסטלגית של השרים בציבור.

נגנים: משה לוי – פסנתר, המונד | אלון הלל – תופים | יונתן אלבלק – גיטרות | פרננדו קנופף – בס | חן "פפה" מאיר – כלי הקשה
שירים: איך זה שכוכב, שיר ללא שם, למה לי לקחת ללב, ימי בצורת, בואי לרקוד, לא חלמתי, שיר דרך, הנה הנה, גיטרה וכינור, עוד תראי את הדרך, ילדותי השניה, אדם בתוך עצמו, נגד הרוח, לקחת את ידי, לאט לאט, סרט על חיי, ואותך, מאיה, שיר עם נקי, סוף עונת התפוזים, היה כדאי הדרן: זה מכבר, ברית עולם, אהבת נעוריי, בגלגול הזה
תאורה ועיצוב במה: שי שטרקר

צילומים: מרגלית חרסונסקי

שלום חנוך מתי כספי – "לא ידעתי שתלכי ממני"

שלום חנוך מתי כספי – "לאט לאט"

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + = 5