שלום חנוך אינו איש פוליטי במובן הציבורי של המילה. הוא לא השתתף בהפגנות וגם מיעט בהצהרות. השבוע הוא הגיע לקפלן למפגן המחאה, פירגן לקהל, חיבק אותו ושר "מחכים למשיח". כנראה שכבר לא יכול היה עוד לשתוק. ב"מחכים למשיח" יצר שלום שיר ריאליסטי שתיאר פגישת עסקים שהתעכבה על רקע נפילת הבורסה. מתחת למפולת הזו הסתתרה אז מסה פילוסופית על אובדן התקווה והאמונה. עדיין מהדהדת השורה: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם". זה משפט שממשיך להיות אקטואלי ועוצמתו אף מתחזקת. קיים ייאוש כללי גדול, אבל ממשיכים לחגוג. זו הייתה מתקפה חברתית פוליטית על האווירה, על הציבור, שנבחריו הם בבואה שלו.
את שירו "ראש הממשלה" .לא השמיעו לעיתים תכופות ברדיו מאז יציאתו ב"אור ישראלי" לפני 15 שנה. "בתוך ליבם הם מכורים אם לא כולם,כמעט כולם". שר שלום חנוך ב"ראש הממשלה", תזכורת לשיר שדיבר על מי שלא עצר באדום. שיר שמתחיל ראפ וממשיך הרמוני. מעבר נפלא שכזה. 15 שנה עברו מאז יצא לאור. משהו השתנה? "חג שמח – ראש המ-שלה/ אני יודע שזה לא חדש/ אני שוכח שאתה חלש/ כמו טובע נאחז בקשראש המ-שלה, חביבי/ כל החשבון עליי זאת כל האמת כולה"
במאי 2016 הוציא חנוך שיר שנקרא "המדינה הזו צריכה אמא". פניה ישירה, רציונאלית למי שמתיימר להנהיג את הציבור: די נשבר מהאבא שמנהל את המדינה. אנחנו זקוקים דחוף לאמא, שתציל את הבית. שתביא שלום. "עד מתי נעצום עיניים עד מתי נמשיך ללחום", מקונן שלום על השכול, שממשיך לשרת בציניות את הפוליטיקאים: "מדינה לא תקריב את בניה/ חיילי המלחמות/ שיוצאים וחוזרים אליה/ חללים לחלומות". והנה, ב"ראש הממשלה" שר שלום חנוך: "אתה מוצא את עצמך לפתע בלי לדעת איך/ בתוך עניין לא עניינך שרק הולך ומסתבך/ אתה נבהל פתאום ומתקשה לנשום/ אתה רועד מפחד אתה מזיע ולוהט מחום/ עמוק בתוך הנשמה, אתה עוד לא מבין על מה-/נהרגים הילדים, על מה המלחמה הזאת, על מה המלחמה?" מי שבונה עצמו על קהל – צריך אומץ כפול ומכופל לצאת בשירים כאלה. רק אל תקראו לו עוכר ישראל.
יושבים שעות/ מחכים שמשיח יבוא/ משיח איש מפתח/ ידו בכל ויד כל בו
ענן סמיך/ וירוחם ממצמץ בשפתיו/ יהודה מסתכל בשעון/ ומפלבל בעיניו
משרד בצפון/ ארציאלי בע"מ יועץ/ אחר הצהריים/ ובחוץ העולם מתרוצץ
לוחץ זמזם עונה/ תביאי לנו קפה.
משיח לא בא/ משיח גם לא מטלפן…
שתיקה כללית/ חמישה אנשים מתוחים/ הדלת נפתחת/ וירדנה כולה חיוכים
השחור ליהודה/ התה לארציאלי הבן/ ירדנה יוצאת/ עזרא לא מפסיק לעשן
הנה כי כן מתחלפת/ שעה בשעה/ זקן ארציאלי יודע/ שהוא לא טעה
נוטף זיעה ומרעים/ בקולו על הבן.
משיח לא בא/ משיח גם לא מטלפן…
פעמון הכניסה/ מנסר את אוושת המזגן/ מקפיץ את ירוחם לדלת/ חותך בעשן
ארציאלי הבן/ מסתכל על אביו מהצד/ ובפתח מתגלה/ שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר/ משהו בטח קרה/ אומר לו ירוחם/ סתם לא שולחים משטרה/ אומר השוטר הייתה תאונה.
ולכן משיח לא בא/ משיח גם לא מטלפן…
תאונה למי/ שואל ארציאלי הבן/ תאונה למדינה/ עונה השוטר המסכן/ הבורסה נפלה
אנשים קופצים מהגג/ גם משיח קפץ/ והודיעו שהוא נהרג/ הכל אבוד/ בוכה עזרא דהן הקבלן
משיח בשמיים/ ואנחנו בלי הכסף כאן/ וירדנה היפה ממלמלת/ זה לא יתכן.
משיח לא יבוא/ משיח גם לא יטלפן…
דצמבר המר/ זעקו כותרות בעיתון / שר האוצר נתן במבט ראיון
הציבור מטומטם/ ולכן הציבור משלם/ מה שבא בקלות/ באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן/ נאלץ לשלם בגדול/ ואותי מעניינת/ ירדנה יותר מהכל
הולך למילואים/ וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא בא/ משיח גם לא מטלפן…/ כן, כן משיח גם לא מטלפן.
