עיון ביקורת

תומר ביתן והשכונה , לא מתביישת (מילים ולחן: תומר ביתן הפקה: בנימין אסתרליס, ספטמבר 2017)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

מהו יופי בשירה? אין הגדרה מדויקת.  גם המבקר הכי איסטניס יתקשה לחרוץ דין. בוב דילן שר אסתטי? טום וויטס? לא חסרים קולות חורקים, שנחשבים סינגר-סונגרייטרים ליגת על. יש לא מעט גורמים שחוברים כדי לאבחן מיהו זמר אותנטי. לתומר ביתן יש קול, שבהאזנה ראשונה אינו ראוי להכניס לאולפן. בהאזנה שניה – אתה מתקרב. בהאזנה שלישית התוצאה נשמעת אפילו אינטגרטיבית. לביתן יש בעיה עם מישהי שמראה אושר ושלמות, לעומתו – שנמצא במצב תמידי של אושר נחשק. לה אין בעיה לייחס את אושרה לאל, כאילו הוא ממש קיים אצלה ללא עוררין. המנגינה הצנועה, הטון הנוגה הלא מהוקצע משדרים את הנרטיב בעיבוד פונקציונאלי כולל צליל חצוצרה שמבליטים את ה – Mood שבשיר. לא יודע מה השיר הזה אומר באשר לשירים הבאים של תומר ביתן. כאן הוא הצליח לספר את הסיפור שלו הכי אותנטי.

איך את לא מתביישת/ חושפת את הכחול בלב שלך/ את שוב מאושרת/ שלמה עם כל מה שקרה/ ויש לך כל סיבה
איך הכול מקסים אותך / מדהים אותך / אצלי החבל נמתח מתחת לרגליים/ גם אני רוצה להיות
עולם כחול/ בחלל גדול/ שלא ייפול לשמיים/ לב גדול שישתול את האושר/ ולהשקות שיהיה עוד
איך את שוב ממהרת/ לקשר בין סימנים ואותות מהאל/ שנותן לך את הכוח/ אצלי הוא רק מחפש את עצמו אולי/ הוא מנסה אלי לשלוח/ איזה מסר/ שכדאי לי להיות/ עולם כחול בחלל גדול/ שלא ייפול לשמיים/ לב גדול שישתול את האושר/ להשקות שיהיה עוד
איך את שוב ממהרת/ לקשר/ בין סימנים ואותות מהאל/ שנותן לך את הכוח/ אצלי הוא רק מחפש את עצמו

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 9 = 11