הופתעתי: את המילים לא כתב אהוד בנאי, אלא משה (מושקו) קורן. מה ההפתעה? –הסיפור הוא לחלוטין סיפור של אהוד בנאי שחוזר לנקודת ההתחלה בצריף ואדי שמקשר בין ראש פינה לצפת, שם התגורר כאשר חזר מלונדון, עיר בה ניגן כנגן רחוב. השיר מתוך האלבום החדש "אש קטנה" הוא הסיפור ששמעתי מאהוד בוידיאו (ראו מטה) הכי אותנטי, הכי ישיר, הכי קרוב למה שהוא בהיבטים של עבר/הווה, או כפי שבנאי בעצמו אומר: "לתת למאזין תחושה שאני יושב איתו בחדר ומנגן". אז, כן התחושה עוברת. בלי נגנים, בלי הפקה מגיע הטרובדור לחדר שלי ונותן לי הופעה. אצל אהוד זה נשמע נכון, כי הוא במהותו זמר עם, פולק סינגר, גיטרה מחוברת כמו עורק נוסף שמסתעף ללב. איפה שלא תשימו אותו – הוא יישמע קרוב אל עצמו, במערה, בחול, ליד המדורה, והשיר הזה הוא מהות כל העניין.
יֵשׁ שֶׁטַח עָבֹת מְכֻסֶּה בְּשִיחִים/ קָרוֹב לְבֵיתִי אַךְ שָׁכוּחַ/ מְדוּרָה מְרַצֶּדֶת שׁוּעָל וְתַנִּים/ מַעְיָן מְפַכֶּה וְשֶׁקֶט מָתוּחַ
בְּתוֹך מְעָרָה קְטַנָּה לְמַדַּי/ יוֹשֵׁב עַל הַחוֹל, לֹא בָּטוּחַ/ אִם יֵשׁ שָׁם עוֹלָם מֵעֵבֶר לַחֹרֶשׁ/ אִם יֵשׁ שָׁם מִלְּבַדִּי אֵיזוֹ רוּחַ
בּוֹדֵד וְחוֹלֵם מַבִּיט לַשָּׁמַיִם/ מְצַפֶּה לְמַלְאָך שֶׁיּוֹפִיעַ/ שׁוֹרֵק חֲרִישִׁית, עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִים/ שׁוֹמֵעַ הֵד רָפֶה שֶׁמַּגִּיעַ
זֶה לַילָה אָפֵל שׁוֹרֵץ סַכָּנוֹת/ רוֹבֵץ עַל נַפְשִׁי, מְאַיֵּם/ אֲנִי מִצִּדִּי סָמוּךְ וּבָטוּחַ/ שַׁחַר יַפְצִיעַ, הַבְטָחָה תִּתְקַיֵּם
אֵינֶנִּי זוֹכֵר מַה הֻבְטַח, מִי הִבְטִיחַ/ אֵינֶנִּי זוֹכֵר מְאוּמָה/ֲנִי רַק יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה פֶּתַח/ חָבוּי בַּשִּׂיחִים, קוֹרֵא לִתְנוּעָה.
