אטרף נזכרים ב"אודליה" 28 שנים אחרי ששנכנסה לרפרטואר שלהם. האם אודליה נשארה נסיכה צעירה ומקפיצה? רגע, רגע, יכול להיות שהזדקנה? לפי הקצב החדש של הקאבר שאטרף עושים על עצמם – אודליה מה-זה האטה. הסלסה של פעם הורידה שני הילוכים. אודליה של 1990 חגגה בקצב סלסה מקפיץ. בפרשנות של אטרף מודל 2018, היא לובשת ארשת נוגה, אבל סוף סוף זוכה לפרשנות של הזדהות עם מי שעברה אונס קבוצתי. לאטרף לקח זמן רב כדי לפרשן את הסיפור בצורה מהימנה בסלואו סלסה.
השינוי – מתקן עיוות – בשירה, בעיבוד, אפילו בסולו הגיטרה א-לה סנטנה. אטרף שומרים אמונים לצליל האולד סקול הלטיני שלהם. "שולה", "רינה" ו"עינבל" עשו כאן הרבה רוח, פתאום קם הרכב לטיני בעברית שלא הכי ידעו איך לאכול אותו. מוסיקה לחתונות? למועדון? הרי היו טיטו פואנטה ולהקת סנטנה. מה פתאום לטיני, דרום אמריקני בלבוש כחול-לבן? אטרף דווקא היתה הפתעה לטובה בחיבור שלה לעברית. הגישה של החבורה נשמעת היום מקצועית יותר. הבעיה היא, שאין לחבורה חומרים חדשים מספיק אטרקיביים כדי לחזור בגדול למפת הפופ המקומי. כאמור, זו אינה הסיבה שהן חוזרים ל"אודליה". כאן נעשה צדק של ממש.
המבט החצוף בעיניים/ הגדולות, השחורות כמו פחם
היא הולכת ברחוב, אין לה פחד/ אודליה-בה
רציתי לקפוץ להגיד לה/ כשעצרו גלגלים לידה
איך זעקתי, אך זה לא עזר לי/ היא לא שמעה
אודליה-בה/ היא לא ידעה/ שלא נולדה לחלומות
עם הליכה של נסיכה/ וגאווה שאין לה סוף
קחי את עצמך בידיים/ ניסיתי אותה להזהיר
ובלילה ההוא גם אמרתי לה/ לא לצאת
צחקה לי בבוז בעיניים/ לא יעיזו אלי להתקרב
הם הרי מפחדים מהצל של אודליה-בה
אודליה-בה…
הם חיכו עת הגיע הערב/ המולת הרחוב שכיסתה
נכנסו ויצאו עד הרגע/ שהשתתקה
אודליה-בה/ היא לא ידעה/ שלא נולדה לחלומות
עם הליכה של נסיכה/ וגאווה
אודליה-בה/ היא לא ידעה/ היא לא נולדה לחלומות, כן
כמו נסיכה, בלי שמץ של בושה/ וגאווה שאין לה סוף
אודליה, אודליה-בה/ אודליה בה/ אודליה-בה
היא לא ידעה/ שלא נולדה לחלומות
כמו נסיכה, בלי שמץ של בושה/ וגאווה שאין לה סוף
3 תגובות
טעות הקלדה
תודה
תודה
טעות הקלדה
אפשר פעם אחת בחיים שמבקרי מוזיקה רציניים יקראו לז'אנר בשמו SALSA ?
סלסה!
לא "סלסלה!"
די כבר עם השיבוש הזה! זה כל כך עילג!