הבעיה שלה היא קודם כל עם עצמה, לא עם כל האחרים. כשאת מסוכסכת עם עצמך, נדמה לך שהכל/כולם נגדך. בכל זאת, היא לא תתפרק, לא תיתן למישהו להחליט בשבילה או להציל אותה מעצמה. טראומה? אניה בוקשטיין נשמעת מחויכת אם לא משועשעת. היא מנווטת את השיר לקלילות קיצית בעיבוד הפאנקי מודגש-הבס של סאבו וקותי.
השיר נשמע כמו ההפקה המוסיקלית קיבלה משקל לא פחות מאשר שאר המרכיבים של השיר. בוקשטיין לקחה את האתגר לייצר את האפרו-אמריקני הקופצני  למקומות התיאטרליים שלה. מבחינה זו התרגיל הוכתר בהצלחה, עם כל הגרוב שבעניין. האם זהו השיר האולטימטיבי שלה מבחינת טקסט ומנגינה? כאן הייתי מרגיע את ההתלהבות.

כולם דופקים אותי לאחרונה/ והמזל עושה לי בכוונה/ ואיך שלא תסובב את זה/ שוב נשארתי אחרונה
כולם תופסים לי את החניה/ וכבר תקופה יורדת לי המניה/ ואיך שלא תסובב את זה/ אני לא ברשימה
גם אם זה רע/ גם אם אני גמורה/ זה מבחירה/ ואתה לא תחליט עלי, לא תחליט עלי/ ואתה לא תציל אותי, לא
תציל אותי מעצמי
כולם מקרקרים סביב המגניבים/ ויחד הם עושים גיחות קטנות לשירותים/ ואיך שלא תסובב את זה/ בא לי גם להיות בפנים
וכולם חולים על טראש ואף אחד לא מספר/ ואז בשיחות סלון הם מדברים על לארס פון טרייר/ ואיך שלא תסובב את זה/ אני חולה על לארס פון טרייר
גם אם זה רע/ גם אם אני גמורה/ זה מבחירה/ ואתה לא תחליט עלי, לא תחליט עלי/ ואתה לא תציל אותי, לא תציל אותי לא