מאז "בציר טוב" (עם שמעון גלבץ) אני ממתין לשירים חדשים של אילן וירצברג. הוא מסוג המוסיקאים שאינו ממחזר. בדרך כלל יש איזושהי הפתעה וחידוש בשירים שלו. ניואנס, מלודיה, מקצב, עיבוד. בשיר הזה הוא צירף אליו את ארז ריינמן, וגם בכך יש ריענון.
שיר על ההחמצות הגדולות בחיים. הפרח שלא נקטף, השיר שלא נכתב, הדרך שנעלמה. השיר אינו ספוג צער. הוא נפתח כפרח מתוך תחושת הסחרחורת. לא שיש כאן מהפך. זהו וירצברג, ובכל זאת, המנגינה והקצב מעלים את השיר הזה על נתיב אמצע קסום, שבו הניגוד בין הגבוה לנמוך משדרג במיוחד בפזמון, בהרמוניה הקולית. זה נשמע כמו שאילן וירצברג אכן עולה בכוחות רעננים על הנתיב הזה, לקראת אלבום חדש – "להשמיע קול חזק", וכאן נשמע הקול הזה בשילוב של ארז ריינמן חזק, בהיר, מתקשר, מלהיב.
קטפתי פרח משום מקום / אולי חלום בתוך חלום / עכשיו הפרח כבר נעלם
לאן הם נעלמו, כל הפרחים
כתבתי שיר ללא צלילים / בתוך סחרחורת מסתובבים / עכשיו השיר כבר נעלם
לאן הם נעלמו, כל השירים
קטפתי פרח / קטפתי פרח משום מקום / קראתי או או או / קראתי או או או / בתוך סחרחורת
בתוך סחרחורת מסתובבים / קראתי או או או / קראתי או או או
ראיתי דרך ובקצה אור / אבל האור כה מסנוור / עכשיו הדרך כבר נעלמה / לאן הן נעלמו, כל הדרכים
קטפתי פרח….
