0Y0A6827

איפה הילד מתוק בחשיכה האלבום מופע השקה

אלבום חדש, "מתוך החשכה", השישי שלהם, 10 שירים, הפקה מוסיקלית של עופר מאירי. האזנתי פעמיים לפני מופע ההשקה. לא גיליתי "איפה הילד" שונה, אלא חבורה בוגרת, שהרוח היצירתית מרימה מחדש את מפרשיה במעין הליכה רטרוספקטיבית והתחדשות.

בארבי ת"א
4/5

נמצא הילד. הוא התבגר. הוא רגיש יותר, עצוב יותר. הוא שר משפט כמו "צריך לפעמים לראות בחושך". רגע לפני שאתם יורים, נסו לראות גם מבעד לאפלה. לראות דברים שאינם ברורים מאליהם.
החשכה מעוררת געגועים. "איפה הילד" מתגעגעים לטוב של פעם, נופי ילדות של יללות תנים בלילה ושועל שחומק מהישוב – "אני והחיות רוצים עוד קצת מתוק בחשכה", מזמר הקול הכמה-דואב.
"איפה הילד" – אלבום חדש, "מתוך החשכה", השישי שלהם, 10 שירים, הפקה מוסיקלית של עופר מאירי. האזנתי פעמיים לפני מופע ההשקה. לא גיליתי "איפה הילד" שונה, אלא חבורה בוגרת, שהרוח היצירתית מרימה מחדש את מפרשיה במעין הליכה רטרוספקטיבית והתחדשות.
ב"גוונים של זהוב", מהמשובחים באלבום, חמי רודנר עושה שימוש בציווי האלוהי לאברהם מפרק י"ב בספר בראשית: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". כדי לבטא רצון להתחיל מנקודת אפס: "לך לך מארצך לך מאשתך / ואיפה הוא ביתך רוץ./ חזור אל הקיבוץ / איבדת כל תירוץ / תתחיל מהתחלה". כדי להגיע לכך עליך לעזוב גם את "שפיותך" – ההיגיון העכשווי ולחבור לטירוף, שיוביל לשמחה, לחופש, לשדות ההם, למראות של דרכים מאובקות ולשמיים של אנפות עפות, אפילו לנוף שנראה מרהיב מבית הקברות. רודנר שר בטון של געגוע, שמצליח לבטא את התשוקה לחזור אל אושר נכסף. המנגינה הפשוטה, העיבוד מובילים אותו לשם.
בשיר נושבת רוח אותנטית מהימים שבקיבוץ גבעת ברנר של שנות השמונים נזרעו הזרעים ללהקת רוק ישראלית חדשה. רודנר ושריג חוזרים לשם. "שיר לאוהבים" כבר נכנס לרשימת הקלאסיים של הלהקה. האהבה כמו שאתם חווים בזמן מסוים – אשליה היא. תקוות שווא, הזיה. בואו ננתץ את המיתוס. אין יותר מזה, ולא היה. אין עוד יום. אין למה לחכות. השיר עולה על מסלול פופ אמצע דרך במלודיה ובקצב.
בבארבי הקהל העדיף את רשימת הלהיטים הגדולה. "איפה הילד" ידעו למי הם עמלים. הערב נפתח ב"אחד אלהים" של חמי רודנר, משירי הרוק הטובים של ההרכב – שיר על האנשים הקטנים וצרי האופקים בעולמנו ששואלים "איך נפלו השמיים" כאשר מצב הקטסטרופה של מלחמה לא קונבנציונאלית נמצא לפתחם. בהמשך הקהל הצטרף במקהלה ל"הביאו את הסתיו", "לבן בחלום שחור", "נפלת חזק", "העצב שלה", "מה שעובר עלי". השירים היפים אכן שייכים לתקופות אחרות, כשחמי רודנר ואסף שריג, שני קיבוצניקים מגיעים לעיר הגדולה ומחליטים לעשות פופ ורוק.
רק 4 שירים מהחדש נכנסו. "רגע לפני" שיר שמכיל תערובת של חמלה וחזון אפוקליפטי נשאר בחוץ. מה חבל ששיר כזה, שמסיים את האלבום, לא הגיע להופעה: "רגע רגע לפני / סערה מתגלגלת מהמזרח / העולם מתכווץ העולם יברח / המבול לא שכך את ואני כמו תיבה של קנים / הבית זה איפה שאנחנו חיים / צריך לפעמים לראות גם בחושך / מבול בא לעולם".
אם כבר משיקים אלבום חדש – תן לטובים להיכנס לפלייליסט. "איפה הילד" נקטו סלקציה מחמירה מדי עם עצמם. גם שיר כ"רומנטיקה" מהחדש היה יכול  להשתחל במקום אחד השירים – שיר רוק סולידי המביע כמיהה לאהבה של פעם, לחיים חסרי דאגה – "אולי חסרה קצת רומנטיקה", שר רודנר. המנגינה הייחודית, מהלכי הגיטרות החשמליות ואפילו השריקה מנתבים לפשטות של פעם. ואם צלילים בטעם ישן – תגלו את הביטלס ב"היא אוהבת" בהרמוניה מקסימה, בעיבוד שמחזיר לשדות הפסיכודליה ההם עם נגיעות במוסיקה הודית (צליל סיטאר) וקלטית. שיר על הפער בין הרצון לעשות אהבה והאדישות שלה. גם את השיר הזה שמעתי באלבום. לא בהופעה.
בשלב מסוים הצטרף אליהם המפיק המוסיקלי,  עופר מאירי,  בקלידים. הצליל נעשה יותר רך ופתוח. ההצטרפות של מאירי הייתה סוג של חשיבה מחוץ לקופסה, חומר למחשבה להמשך. (נגן קלידים חדש בלהקה – יש מצב?)
לקראת סיום, חמי רודנר  זועק/צורח  בדרמטיות את כאבי בדידותו: "היי מישהו שומע אותי". הבדידות במקרה הזה היא חגיגת גיטרות מוכרת, ששלטה לאורך ההופעה, והזכירה את הערבים החזקים של הלהקה, שכבר שוכנת לבטח בפנתיאון של הרוק המקומי כהרכב שהמוסיקה שלו ברובה עברה את מחסום הזמן.

שירים אלבום: גוונים של זהוב, שיר לאוהבים, מתוק בחשכה, רומנטיקה, היא אוהבת, עמוק נפלא, משבר כתיבה דתי, כמה אפשר למשוך, להשיג את האור, רגע לפני.
שירים הופעה: אחד אלוהים, השמיים הגבול, איפה הרוח, גוונים של זהוב, שיר לאוהבים, מסיבת התה של עליזה, הביאו את הסתיו, לבן בחלום שחור, עמוק נפלא, כמה אפשר למשוך, נפלת חזק, רק בשביל לקבל חיבוק, העצב שלה, אהובה הקטנה, השדים הירוקים, מה שעובר עלי, מישהו שומע אותי הדרן: אטומיק, אמריקה קרובה
להקה: חמי רודנר – בס, גיטרה אקוסטית ושירה, אסף שריג – גיטרות ושירה, אופיר בר – עמי – גיטרות ושירה, אסף בובי מרוז – תופים וכלי הקשה.
הפקה מוסיקלית: עופר מאירי.
אורחים: עופר מאירי, יעל פלדינגר

צילומים: מרגלית חרסונסקי

איפה הילד פייסבוק

שיר לאוהבים

הביאו את הסתיו

נפלת חזק

העצב שלה

מישהו שומע אותי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן