חמי רודנר כתב על ניסיונו של האוהב לחדור אל תאי מוחה, לקרוא את מחשבותיה-חולשותיה-מניעיה-ריגושיה, לקבל תשובות, שיאפשרו לדלג על פני מכשולים בדרך אליה – "המתח הזה כמו תהום שחותך/ הררים של שתיקה".
והנה אחרי התשאול הנוקב הזה, מגיע בית שהוא כמעט אנטי קליימקס קל משקל ושטחי: "אולי חסרה קצת רומנטיקה/ להוסיף אקורד לאהבה הזו שלנו". משאלות מאוד קונקרטיות ומהותיות, עובר הכותב לשאלה סתמית-פשטנית בעניין חסרונה של "רומנטיקה", מושג די מעורפל בענייני הוא והיא, מנותק מקונטקסט המציג את עומק המסתורין שבו שרוי האוהב.
המוסיקה נעה במסלול פופ רוק מלודי פאנקי קליל Radio Friendly, תואמת יותר את ה"רומנטיקה" של הפזמון, מאשר את המועקה המכבידה על הדובר באשר למסתתר בקרבה. איפה הילד? בחרו בנתיב מאמצע, שנשמע נעים הליכות. לא משהו שיש לבשר עליו בראש חוצות.
מה ממיס את ליבך מה מקפיא / מה יפה לך מה לך להביא
הלוואי תחייכי הלוואי תשמחי / הלוואי תאהבי אותי
כי עצוב לי כשאת עצובה / כועס לי שאת כעוסה
והמתח הזה כמו תהום שחותך / הררים של שתיקה
אולי חסרה / קצת רומנטיקה
להוסיף אקורד / לאהבה הזאת שלנו
מה ממיס את ליבך מה מקציף / מה יפה לך מה לך להטריף
הלוואי תחייכי הלוואי תשמחי / הלוואי תאהבי אותי
ואולי את רוצה לבלות / זוכרת איך אהבנו לשתות
לפרק איזה יין מסעדה נחמדה / חיים חסרי דאגה
אולי חסרה…
כמה אפשר לחפור ולחפור ולחפור /בלי ליפול אל הבור
מה שנותר זה לכפור באפור באפור / בוקר טוב קרן אור
אולי חסרה….
