ההודעה לעיתונות שהגיעה עם האלבום החדש של איתי בלטר מסתיימת במשפט: "מומלץ לצרוך לצד כוסית וויסקי משובח". לצרוך? ולמה וויסקי משובח? ומה הקשר בין שתיית אלכוהול והאלבום הזה?  סתם אוונטה?
התשובה היא: ותרו על הוויסקי. איתי בלטר לא בא לעשות לכם גוד טיים. המוסיקה ב-8 השירים היא ניסיון לחפור ולחפש בתוך עצמו בעיקר בסיפורים שלו עם נשים. המוסיקה היא לרוב איטית, אפלולית, טון נוגה, מחבק את תחושת הדכדוך.
"החיים מדויקים" נקרא השיר השני באלבום, והוא אכן נשמע לא פחות לא יותר. זה הקול, זה המספר שאומר כי הוא מקבל את החיים האלה "למרות שמגיע לי יותר". זוהי גם המוסיקה הלא אטרקטיבית שרושמת הלכי רוח של במסעו של המספר יותר מאשר מנסה לחשוף "זמר".
זה הולך ככה: "פנסים עצובים-בין תל אביב לאילת/ מאירים את הכביש-בכמעט דאגה/ אני שם את השיר-היא מבקשת/ ושותק בלי מילים-כשהיא בוכה"
"לילה אחד" הוא שיר עצוב על יחסים שנגמרו. סיפור שמושר בקצב סלואו, נגיעות פסנתר שנוסכות עגמומיות. קול נשי שמעטר במגע אינטימי. מספר הסיפור מזדהה עם סיפורה  של המאוכזבת, זו שהגיעה אליו "רזה וחיוורת, ילדה בודדה כלה של אתמול". השיר נשמע כיוצא מפיו של מי שמשתתף בצערה העמוק, נמצא בתוך עצבותה, למרות מודעותו שסוף היחסים  בלתי נמנע.
שיר אפלולי של יוצר שיותר מאשר מנסה לשיר במובן האסתטי של המילה, מנסה להיכנס להלך הרוח של הסיטואציה, ולספר את סיפור הפרידה באופן שהמוסיקה תתרגם את רחשי הלב אחד לאחד, תעביר גם את התחושה באווירת קדרות תואמת.
בלטר פונה בדרך כלל למושאי יחסיו  (האהובה שהייתה, שאכזבה, שחזרה) בגוף שני. השירים הם רסיסי סיפורים ומחשבות בענייני יחסים  שבינו ובין נערותיו-נשותיו הנעים על סרט נע תוך שרבוב הגיגי דכדוך סתמיים כמו "בחור שובר בקבוק על מדרכה/ אומר לי בעולם אין חברים" ורשמי התבוננות שנועדו להוסיף משהו לתחושת הניכור – "איש ואישה לאורך הים/ היא כמעט נופלת/ הוא תופס אותה בזמן" (השיר "מי באמת חבר שלך?)
"רחוב לא מוכר" בסיום הוא מעין מיקרוקוסמוס של בלטר, הצעדים שנשמעו בפתיחה חוזרים בסיום.  סיפור אישי בקצב הליכה של אדם שעוקב אחרי עצמו במסלול ללא מטרה "סקרן למצוא את השיר", "רואה את עצמי מחוץ לעצמי", "רעב לאשה ותשובות", ורק הוא על עצמו יודע לספר.
הביצועים של איתי בלטר חד גוניים, המוסיקה אינה מצטיינת במלודיות שיקחו את השירים לנסיעה בכביש הראשי. מצד שני, יש כאן סטורי טלר מהסוג הפואטי שמנסה ולעיתים מצליח לספר את סיפוריו הכי אישי והכי קרוב לעצמו.

שירים: לילה אחד, החיים מדויקים, רחובות וקסמים, לכי לישון, מי באמת חבר שלך, נשיקות נגיות, לתת לה ככה לעזוב, רחוב לא מוכר.

מילים ולחנים: איתי בלטר עיבודים: אמיר גרומן איתי בלטר. הפקה מוסיקלית: איתי בלטר

וידיאו: נשיקות ונגיעות