בסערת ההרהורים שעוברת על הדובר, מבצבצת תקווה מבעד ליאוש ולחרדות. איתן שפירא שר זרם תודעה של התבוננות עצמית וחשבון נפש של חיים שכולל בחינה אישית ("מדוע אני לא חטאתי מול איש") על רקע תחושת בדידות וחידלון, המחשבה שהסוף קרב, ועדיין ניצוצות של רצון לשינוי – "דווקא עכשיו אחרי כל השנים".
המוסיקה פופ פולק אקוסטי בקצב סלואו-מיד-טמפו משדרת את האווירה האפלולית בה שרוי הדובר. איתן שפירא אינו עושה מאמץ להישמע זמר במנעד מלודרמטי. דווקא באיפוק, בטון הנוגה, הוא מצליח לשרטט את הנרטיב האישי. שפירא מקרב את המילים לאזוריו הפנימיים, נשמע לגמרי סינגר סונגרייטר, הגם שהטקסט אינו שלו. הלחן והטון מעידים על האמת ועל והכווונה.
אט אט הקירות נסדקים/ אוטוטו והמים פורצים
מסתכל ימינה ושמאלה/ לא יודע לאן לחמוק
הרצפה מתכסה לה במים/ לוחץ ודוחק הוא הזמן
כמו עכבר ניסיונות כבולות הרגליים
מדוע אני/ לא חטאתי מול איש/ מדוע אין איש לצידי
דחיפה קטנה וקצת רוח גבית/ עצים לחימום נשמתי
דווקא עכשיו אחרי כל השנים/ חייב שאיפה עמוקה
תני לי אויר תני לי עוד קצת לנשום/ יש עוד סיכוי שאפרח
ההרגשה הקשה/ שקרב הוא הסוף/חמקמק הוא פתאום לא מגיע מגיע
ניצוצות של תקווה מרחוק/ עוד נשימה יחידה עמוקה
כי כל כך כיף היה פה להיות/ מה היית משנה מה היית רוצה
את הקץ דקתיים לדחות.
מדוע אני/ לא חטאתי מול איש/ מדוע אין איש לצידי
דחיפה קטנה וקצת רוח גבית/ עצים לחימום נשמתי
דווקא עכשיו אחרי כל השנים/חייב שאיפה עמוקה
תנו לי אויר תנו לי עוד קצת לנשום/ יש עוד סיכוי שאפרח