אחרי שהתרגלנו לקבל את גידי גוב בפרק חדש מתוך מסעי האוכל שלו בעולם עם אהרוני, הנה סינגל חדש לשם שינוי.  השינוי? – שיר חברתי!  גוב שר על הכלל המקומי, כשהמסר הוא: אם אתה גר בבית זכוכית היזהר לא להשליך אבנים על השכנים.
השיר בנוי על נוסחה של תנאי בטל – "אם היינו… אבל".  זה אומר: המצב אינו טוב בעליל – פיסית, גם חברתית, גם רגשית-מנטלית. בשורה התחתונה: אי אפשר לחיות כאן, והנורא מכל – זהו מצב נתון – שאין יכולת להיחלץ ממנו.: אנחנו לא רגישים, לא נזהרים, לא מקשיבים, לא מסתדרים. אם ללכת רחוק – גידי גוב הלך על שיר חברתי, תרצו פוליטי, שאומר מצוקת היחיד והכלל.
קולו החם אינו משדר מצוקה אלא חמלה בלחן מינורי-אינטימי יפהפה. הטון, הלחן המיוחד, העיבוד משאירים את גוב בחלקת המוסיקה הסולידית שלו, אינה מכוונת לאזורים חדשניים, אבל מזכירה את העידן שלו עם המוסיקה של יוני רכטר.   זהו אינו גידי גוב של זעקת מחאה, אלא של השתתפות בצער הזולת. אולי זה מה שנותר לעשות במקום חסר סיכוי, שכל מה שאפשר לומר עליו – היינו רוצים להיות אחרים, אבל מה לעשות אנחנו לא בשום מקום אחר"… לפחות גוב נשאר באותו מקום שאנחנו אוהבים לשמוע אותו.

אם היינו בתוך מיכל זכוכית / ודאי היינו רגישים תמיד/ אולי היינו נזהרים יותר לא להישבר, לא להישבר
אם היינו סגורים ולא רואים / איך כולנו דוחפים ובועטים /ודאי היינו מסתדרים יותר / לא להתפזר, לא להתפזר. 
אבל אנחנו כאן/ לא בשום מקום אחר/ לא בשום מקום אחר / לא בשום מקום אחר. 
אם היינו בתוך מיכל קטן / כבר היינו אומרים הכל מזמן / אולי היינו מקשיבים יותר / לא להיגמר, לא להיגמר.
אבל אנחנו כאן / לא בשום מקום אחר/ לא בשום מקום אחר,  לא בשום מקום אחר