דורון טלמון אומרת: המצב רע בשלושה מישורים – הפוליטיקה המשקרת והמפחידה, האקולוגיה העולמית המתדרדרת, מערכת היחסים האישית השבורה. הקיטור הוא טוטאלי. במשפט המחבר "ואולי זה טוב שהכל אבוד אין יותר ברירה אין על מה לחשוב" רצתה מן הסתם לומר – היאוש נעשה נוח יותר, כשאתה מבין שאין מה לעשות. גם באפשרות שהכל אבוד יש איזו הקלה פסיכולוגית.
איזו מוסיקה תופרים לשיר מחאה כזה? ג'יין בורדו ברוק בועט? ממש לא. דורון טלמון הלכה הפוך: מוסיקה פולק ענוגה במקצב ואלס עשויה לקרב את השיר למאזין ואת המאזין לשיר. אכן: המנגינה והקצב רוקמים יחסי ידידות נוחים עם המאזין, לא משדרים לחץ ומצוקה, מתאימים יותר לקונטקסט של "זה טוב שהכל אבוד אין יותר ברירה אין על מה לחשוב" אם לא לחשוב על הרע, אז לפחות שנתענג על מוסיקה Radio Friendly, זו שמתנגנת בשיר הזה בקלות נסבלת בהחלט.
הפוליטיקאים כמו קוסמטיקאים מכסים את האמת/ להרים למתוח מעמד וכוח, להפחיד להתעמת
האנשים מתים מפחד, מרסקים את הביחד, מרחיקים מה ששונה
מחנכים את ילדנו, סובלנות היא גדולתנו רק לכל מי שדומה
זה עוד לא אבוד ואולי זה כן ואולי זה טוב שהכל אבוד אין יותר ברירה אין על מה לחשוב
בים נמתח הנפט כמו מסטיק, הדגים שוחים בפלסטיק, לויתן נשטף לחוף
הזיהום מבעבע גם באופק הוא טובע, לא רואים כבר את הנוף
אנטארטיקה, דובי הקוטב מצטמצמים לאט כמו רוטב והטעם מר מאוד
זה עכשיו רחוק אי שמה, כל יום מתגבר פי כמה, עשרות שנים ולא מאות
זה עוד לא אבוד ואולי זה כן ואולי זה טוב שהכל אבוד אין יותר ברירה אין על מה לחשוב
חמש שנים גדלנו יחד, נשארתי רק בגלל הפחד מה יקרה אם נשתנה
נזהרתי כמו זכוכית לגעת, לא לנער ספינה טובעת, עד שהגעתי לקצה
מערכת היחסים מזמן שברת לרסיסים אותם החזקתי בידי
עם כל תזוזה אני נפצעת ומאבדת את הדעת, העול נהיה כבד מדי
זה עוד לא אבוד ואולי זה כן ואולי זה טוב שהכל אבוד אין יותר ברירה אין על מה לחשוב