איזה חסד מחכה לך כל יום ברחובות? דרור לביא קובע שהכל יכול לקרות. הוא מגיע עד "נס שמתחבא בכל פינה" תחושה שכזו, תן לדמיון ללכת במקומך. לא ברור מה סיבת התשוקה למשהו טוב, אולי קוסמי,  אבל היא קיימת בשירה המתכוונת החל בשורה "כשנפתח את החלון נראה את הים". הבט רחוק ונסה לגעת בקסם. הטיפוס במנעד אכן מבטא את המאוויים לחסד הזה, אלא שלביא הטיל מעמס רב על מיתרי קולו. הנמוכים – חלשים. הגבוהים מאומצים עד זיוף קל, אבל בשורה תחתונה הוא משדר את התחושה לגעת במה שמעבר לנתפס.

צללים גדולים בלילה/ מכסים את הקירות/ קח אותי הביתה/ בדרכים המהירות/ משהו פוקע/ נופל מחוץ לזמן/ בשעות האלה / אין מה לרוץ/ גם אין לאן// כשנפתח את החלון/ נראה את הים/ יהיה אפשר לנשום עמוק/ כמו שחלמנו פעם/ איזה חסד מחכה כל יום ברחובות/ אני יודע שהכל יכול לקרות// כל המדרגות/ אבל לאן הולכים/ רכבות תחתית/ או רכבות הרים/ אור שמסנוור/ כבה גם לפעמים/ קח אותי הביתה/ במטוסים גדולים// כשנפתח את החלון/ נראה את הים/ יהיה אפשר לנשום עמוק/ כמו שחלמנו פעם/ איזה חסד מחכה כל יום ברחובות/ אני יודע שהכל יכול לקרות// זוכר שנעצרנו בעיירה קטנה/ היינו עייפים אחרי הנסיעה/ מחום מדבר לוהט/ פתאום לרגיעה/ יש נס שמתחבא בכל פינה