הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש  Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים תוקף חוקי לגראס כמו צדק חברתי. באלבום החדש, שותפים לשיר אינפקטד מאשרום. מישהו הרגיש בחסרונם? לפי האנרגיות שהדג משקיעים, אין שום בעיה לדלג על השותפות בהופעה. יכול להיות שאפשר גם בלי יוסי מזרחי ב"שותפים סמויים"
אבל ב"תן לי מנגינה" זה כבר משהו אחר. קיוויתי לקבל את אברהם טל בשיר שפותח את "שותפים בעם", אבל הוא נעדר מרשימות האורחים. השיר הוגש בגרסת הדג הנחש ואלרן דקל מפנקנשטיין, והוא נשמע פחות טוב מהגרסה המקורית. חבל.
"שותפים בעם" נקרא אלבום השת"פ של "הדג נחש". גם בשתי ההופעות הנוספות של הדג, שלא אהיה בהן, יופיעו משתתפי הפרויקט, שהתגייסו להקליט/ להופיע איתם לרגל 20 שנות להקה. הזמינו זמרים לאולפן ותפרו לכל אחד "חליפה" לפי מידותיו, לשון הקומוניקט.
אל תחפשו קונספט בבחירת הזמרים. מצד אחד זמרת-ראפרית כמעט אנונימית, אקו שמה, ששרה וידוי "הכל חוזר", על אחת שהאמינה בפעם המי יודע כמה, שהיא סוף סוף עלתה על מערכת יחסים יציבה, אלא שגם הפעם הימרה  "על כל הקופה" והפסידה.
מצד אחר: יהודית רביץ, ששרה עם שאנן סטריט גיא מר ושות' "עד הסוף", שיר על ה"יהיה בסדר", המשפט שעומד מאחורי הכישלון הגדול של החברה הישראלית, שיר פאנקי, בראס סקשן מזיז, הנשמע באופן אירוני חלק מהחגיגה המקומית.
אהבתי יותר את אהוד בנאי, שהוזמן ל"רעדה האדמה", שיר העוסק במציאות לא נורמאלית שבה אנחנו נמצאים ב"שיירה של אין ברירה", "יוצאים לדרך הקשה/ שאימצנו רק אחרי/ שרעדה האדמה…"
אהבתי את שי צברי, ששר איתם "שמש" – על חיים בניגוד – ייאוש מצד אחד, תקווה לאור מצד שני. השמש המדברית המסנוורת, שמסמנת גם סיכוי לטוב. החיבור בין צברי לחבורה עושה שמח, גם אם הם לא התכוונו לכוון לחאפלה.
ערב שירי מחאה? הייתם צריכים לשמוע את שירת הקהל ב"שירת הסטיקר" ולראות את קפיצותיו ב"לא מספיק" כדי להבין שהוא (הקהל) שותף גדול בעם לחגיגה של הדג, ולאו דווקא מהסיבה שרע לו. תן להם מנגינה וקצב לחגוג. אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף.
רציתי לשמוע את פלד ב"לא מה שיפיל אותי", אחד משירי הראפ הטובים ששמעתי לאחרונה. בינתיים הסתפקתי בדיסק. פלד מיועד לאחת משתי ההופעות הבאות של "שותפים בעם". הוא שר עם הדג: "גם אם תעצרו לי את הביט ותקחו את מה שאין לי/ לא מזיז לי כי הכל מתחיל ממני/ וזה לא מה שיפיל אותי"… שיר שמעיד על העוצמות שקיימות באמני ההיפ הופ האלה, שגם במציאות הכאוס מרגישים חזקים לעשות מה בראש ולהציל את עצמם.
רציתי לשמוע את מארינה מקסימיליאן ב"רסיסים אל חוף" בביצוע החודר לעומק שקיים באלבום – שיר על יחסים בינה ובינו שהתנפצו, וקיבלתי ביצוע שטוח של אקו. חבל.
רגע, הדג נחש זקוקים לתגבור? ל"שותפים בעם"? ממש לא. עם האנרגיות האלו, התזמורים העשירים – הם יכולים להרשות לעצמם לותר על מרבית השותפים. כששאנן סטריט שר "שותפים סמויים", לא הרגשנו בחסרונו של יוסי מזרחי, ששר את השיר באלבום. מצד שני: אורחים תמיד מוסיפים תבלין להופעה, ולקבל דג נחש עם תבלינים, חלקם אטרקטיביים – מה רע? שותפים בעם?  – רוחו של הדג נחש חזקה מכדי לתת לאורחים להטות אותה לכיוונים אחרים.

שירים: ליגל אי, לזוז, הכל חוזר עם אקו, כל הלילה – עם אלרן דקל, מנגינה – עם אלרן דקל, שותפים סמויים – שאנן סטריט (במקום יוסי מזרחי) , מבסוט עם שי צברי, שמש- עם שי צברי, לווי אותי – עם שי צברי, שירת הסטיקר, רעדה האדמה – עם אהוד בנאי, עיר מקלט – אהוד בנאי , לא מספיק , לא פראיירים, עד הסוף – עם יהודית רביץ, געגוע – יהודית רביץ, הנה אני בא, נחמה הדרן: רסיסים – עם אקו, יום שישי – עם אהוד בנאי, מה נעשה, זמן להתעורר.

אורחים: אהוד בנאי, יהודית רביץ, שי צברי, אקו, אלרן דקל

הלהקה: שאנן סטריט, גיא מר, שלומי אלון, יאיא כהן אהרונוב, משה אסרף, דודוש קלמס

נגנים נוספים: יאיר סלוצקי, ספי ציזלינג, דניאל שהם

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: "רעדה האדמה" עם אהוד בנאי