תזכורת בלתי נמנעת  לסינגר-סינגרייטר הוזייר – Take Me To Church מהאלבום Hozier, שיצא ב-2014.  אנדרו הוזייר ביירן. בשמו המלא. מוסיקה של פואטיקה נדירה באיכותה. על אהבה, אמונה, דת (ציניות כלפי הכנסייה) יחסים, סקס, חופש דת, חיים ומוות. סינגר סונגרייטר אירי שגדל על תקליטי בלוז, גוספל וסול, ששמע באוסף של אביו. במיוחד הסעירו אותו הדלתה בלוז, סקיפ ג'יימס, בליינד וילי ג'ונסון. רק אחר כך הגיעו פינק פלויד, נינה סימון, בילי הולידיי וטום וייטס. משפיעיו הגדולים. Wasteland, Baby! הוא המשכו של האלבום ההוא שנמכר ב-4 מיליון יחידות ברחבי העולם. גם הפעם זה לא אלבום "ממוצע" , לכל שיר יש משמעות עמוקה, פיוטית, מוסיקה ושירה יחודיים. בשיר הפותח Nina Cried Power הוא מבט של  הזמר-יוצר האירי על שירי מחאה. השיר הוא במידה מסוימת מחווה לנינה סימון ומזכיר אמנים אחרים כמו מרווין גיי, ג'ון לנון, ב.בי.קיי וקרטיס מייפילד. הוזייר משתף בשיר את אחת מזמרות הסול-גוספלס האגדתיות – מייוויס סטייפלס – כיום בת 80. לדברי הוזייר המאבק על השוויון שהאמנים הללו ביטאו – לא פג תוקפו. "המאבקים שהתרחשו לפני 100 שנה או לפני 200 שנה – על זכויות האזרח או זכויות עובדים וכו'- לא נפסקו. אין ניצחון סופי. סטייפלס מדהימה. עדיין כל האנרגיה שלה שם".  במובנים רבים השיר הוא הכרת תודה על מורשתם של אמנים מהמאה ה -20, שיצירתם עדיין מעוררת השראה, ועדיין שואבים מהם גם בתקופות של אי-ודאות. מייוויס סטייפלס היא מבחינתו של הוזייר אחת מהקבוצה הזו. גם האלבום הזה מכיל השפעות מבלוז, גוספל, ג 'אז שנטמעים מצוין בזכות ההפקה והקול שלו.
בשיר  Movement הוזייר לא עסוק באמירות חברתיות כמו בחלק משיריו. הוא מציג צד יותר פואטי שעומד בזכות עצמו כמו הדימוי  "זוזי כמו שמים אפורים , זוזי כמו ציפור גן-עדן". הקצב בשיר , ממחיש פעימות לב אולי כדי להזכיר שהן עדיין קיימות בעולם הפיזי. כמו ב- “Take Me to Church”' הוזייר שואב הקשר הרוחני עם המאהבת מטקס ריטואלי. מוביל את דמיוננו לחדר האינטימי-רוחני  ומדגיש אותו יותר מאשר את העניין הפיזי. "התינוק" שלו נתפס כמוזה המעניקה השראה לשיר האהבה הזה. שנשמע כאילו מישהי נגעה עמוק בנשמה שלו. האהובה אינה צריכה שיפור. היא כוח הדומה לאלוהים. הוידיאו מוסיף ממד חזק ומופלא לשיר. “Almost Sweet Music”, מציג את האנרגיה העולה מן מהתזמור ומקולו של הוזייר כוולל – מחיאות הכף הקצב עולה כמו גם צליל הגיטרה. שיר שמציג הרמוניה קסומה. הוזייר מצדיע למוזיקאי הג'אז הגדולים, מתייחס לשיריהם. מציג אפילו רשימת שירים כמו "Stella by Starlight" ו – "Night and Day". את המוסיקה הזו הו מכנה – Sweet music playing in the dark. שיר בהשראת האמונה של הפיסיקאי לורנס מ קראוס כי עלינו לשמוח על שיש לנו אפילו את ברגעים הקצרים יחסית על כדור הארץ, שהם ברכה מול התוהו ובוהו. There's no plan, there's no race to be run/ The harder the rain, honey, the sweeter the sun.
“Wasteland, Baby!” – השיר שנבחר לשמו של האלבום מציע קצב גיטרה מרגיע לקולו הכמו החלומי של הוזייר. הצלילים של השיר מספקים אווירה מופלאה. זהו שיר על התאהבות. הוזייר משווה את ההתרחשות לאירוע אפוקליפטי, אבל שאינו בהכרח שלילי, אבל יותר של התחלה חדשה. התאהבות היא מפחידה ומייגעת ועשויה להיות הרסנית בחלקים מסוימים של החיים, אבל היא מגיעה גם עם שפע של חוויות חדשות. אל תחפשו את החדש והחדשני ב – Wasteland, Baby! זהו הוזייר בקווי המתאר המוכרים היפים שלו. מרגעים שקטים של השתקפות אישית אופטימית ועד האפביט של שירי האהבה.

הוזייר – האלבום הראשון

וידיאו: Nina Cried Power

1. (Nina Cried Power (feat. Mavis Staples
2. (Almost (Sweet Music
3. Movement
4. No Plan
5. Nobody
6. (To Noise Making (Sing
7. As It Was
8. Shrike
9. Talk
10. Be
11. Dinner & Diatribes
12. Would That I
13. Sunlight
14. Wasteland, Baby!