לשנות את שם התוכנית ל"קדם אירוויזיון".  לגנוז את "הכוכב הבא". כל מתחרה יקבל מעתה דגל ישראל על רקע שטוקהולם. קרן פלס תתחקר את  המועמד בשאלת הסרק: "איך את/ה עם אירוויזיון", כפי ששאלה את מאיה סרדנסקי, כאילו מישהו הנחה אותה להזכיר את התחרות, גם כשאין לשאלה כל קשר לקונטקסט.
השם אירוויזיון מוזכר ע"י השופטים בכל הזדמנות. יותר מזה – מביאים לתחרות מתמודדים מקהילת הלהט"ב, גם כאשר ברור שאין להם סיכוי לעבור. כך במקרה של בן זוהר, שהגיע בבגד גוף שחור צמוד, ונשכב על הבמה כדי לבצע שיר שנקרא The Rhythm. זהו ניצול מניפולטיבי של מיגדר, על רקע החיבה המיוחדת שיש לאירוויזיון בקרב קהילת הלהט"ב. "זה היה הכי אירוויזיון שיש" אמר אסי עזר, ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. נדמה לי שעזר צוחק, כמו שהוא צוחק על התוכנית אותה הוא מנחה.
האוריינטציה האירוויזיונית הגיעה לשיאה עם אוריאל אהרוני, שהעלה לבמה את אמו, מורה למוסיקה, שנפגעה קשה בתאונת דרכים, ואת כל משפחתו כדי לבצע שיר מקורי – Fight, שכתב למענה. הפעם, לנוכח הביצוע המפעים, גם מוקי נסחף, והיה מוכן להתיישר עם מגמת בחירת הנציג של ישראל לאירוויזיון. לפי כל התגובות, האודישן הזה יכול לסגור כבר עכשיו את הבסטה ולהכריז על משפחת אהרוני כעל נציגת ישראל לאירוויזיון. אוריאל אהרוני ילחם גם שם בשביל אמא וישראל.
במצב עניינים כזה, לכישרון כמו שרון פרטוק, שהעניקה ל"כל האהבות" של עידן רייכל פרשנות מוסיקלית משלה – אין סיכוי להגיע גבוה, כי היא לא באה לתחרות כדי לספק תשובה לשאלה "איך את עם אירוויזיון?" הראש שלה כנראה לא באירוויזיון.
צחוקים: לא חדש שהתוכנית אוהבת  לעשות צחוק מטיפוסים ביזאריים. הפעם זה היה לירן אלסזר, המציצן שמצולם מאחורי הסלבס. ניצלו אותו לבידור נמוך. גם אטדגי הופך אט אט לאוביקט צחוקים. הפעם דהר לעבר הקהל ונפנף בידיו תוך כדי צעקות "להעביר להעביר להעביר" את יוני גרייב, ששר "סיפור חיי" בחיקוי מדויק של בן חסותו עומר אדם. גם מוקי נפל בפח, כשהעביר אותו כי היה לו "חיוך אמיתי על הפנים".
נ.ב פיצול "הכוכב הבא" לשני חלקים בשישי-שבת, שנועד כנראה לצורך הגדלת הרייטינג, פוגע קשה בתוכנית ואנושות בצופה.

עברו לשלב הבא: מאיה ברדנסקי – My Immortal, שרון פרטוק – מכל האהבות, אוריאל אהרוני – Fight, מאיה סמירנוב – La Vie En Rose, יוני גרייב – סיפור חיי