מה עובר להראל מויאל בראש? "החיים המשוגעים" הרגו לו את החלומות., תקוות גרמו לו לרעוד, "מנגינות בלי מילים" מתחרזות  עם אלה שירקו לו בפנים. להשתתף בצערו? – לפי חריזת האינסטנט הזו – ממש לא. טוב שיש מישהי שעושה את זה בהצלחה – מצליחה לחיות עם "הראש" שלו, "משלימה אותו", "חלק מגופו", "האלוהים שבאהבות". או-הא. ויש רגע אישי עצוב בשיר, גם על אנשים שלא יחזרו, שאיכשהו לא מתחבר.
אני אחזור על הטענה השחוקה, שלא כל סינגר הוא גם סונגרייטר. מויאל מתימר להיות. מבחינת המילים – ליגה נמוכה. מבחינת המוסיקה – יש בשורות טובות יותר. הנקודה היא שאי אפשר להפריד ביניהן (מילים ומוסיקה). כלומר: מויאל עדיין הוא נשמע יותר זמר רגש טוב , שמחבר שירים שמתיישרים יפה על הכביש המרכזי, מאשר יוצר שמגיע ממקומות עמוקים שמשדרים את "המחשבות" בצורה אותנטית.

מול החיים המשוגעים, שהרגו לי את החלומות, את היית בכל
הימים, בכל הלילות, בתהומות
אהבות ושקרים קטנים, מול תקוות שגרמו לרעוד, מחשבות
שלא עוזבות לי את הראש. הריצות אל המרחקים
מנגינות, מנגינות, בלי מילים/ וכל אלה שירקו לי בפנים
ואת, איך את מצילה אותי/ איך את מצליחה לחיות עם הראש הזה שלי
ואת, החצי השני שלי/ האחת שמשלימה אותי, את חלק מגופי
כמו ילדים שרבים מכות/ כמו מילים שרוצות לצעוק
כמו בשיר על המחשבות של אלביס
מול החיים המטורפים/ שקברו לי את הרגשות
את היית לי לפעמים, כמו האלוהים שבאהבות
הריצות אל המרחקים/ השיחות הארוכות עם אחי
וכל מי שלא יחזור לעולמים