יובל דיין מנסה – תורת חיים על קצה המזלג. שם המסר: נתינה.  מה אתה יכול לתת לא רק לעצמך אלא גם לאחרים.  דיין שרה על הקטנת ה"אני" לטבות הזולת. המסר ההומני הוא חזות השיר. "זה רק להיות פחות אני בשביל עצמי / ומה כדאי לי להביא הפעם בשבילך?". אין כאן סיפור. ה"אני" וה"אתה" הם חלק מתפיסת העולם האנושית שדיין משדרת. גם בשעת צרה – החשיבה על נתינה היא כל העניין.
קצב מידטמפו מעלה את המנגינה על מסלול נוח ומתיידד. דיין ייחודית בצבע הקולי, טון נוגה אפרורי מיוחד, מצליחה לעיתים להפוך את האיפוק הרגשי ליתרון. במסלול המלו-מלנכולי שלה אין כמעט מקום לפיקים דרמטיים, ובכל זאת מצליחה לטעון את השיר במתח אמוציונאלי  גם בזכות העיבוד- איזון אפקטיביי של מנגינה וקצב, שמכניס את השיר לדריכות יפה. השיר נשמע הדי.אנ. איי של הזמרת-יוצרת הזו על כל המרכיבים שבה.

עוד מעט הנר יכבה/ עוד מעט הבוקר ישוב
האם אתה מוכן ליום חדש שימלא? / האם אתה קשוב?
האם סידרת לקראתו/ האם לטובתו ניקית קצת במים?
האם תזכור שמהריק לא תתמלא? / מתי תשמח עם העיניים?
זה רק לפתוח את הלב. זה רק לשמוע, לקבל
זה רק להיות פחות אני בשביל עצמי / ומה כדאי לי להביא הפעם בשבילך?
בשבילך
אם תיעלם הדרך/ תשכח לאן אתה נוסע / בכל יום היא תתחדש בך
כתובה על הירח / וכשהשמש תסתתר לרגע/ נזכור למה להתגעגע
רק תתקרב, תראה אותי מחכה/ תמיד לקרוא פניך
זה רק לפתוח את הלב/ זה רק לשמוע, לקבל
זה רק להיות פחות אני בשביל עצמי / ומה כדאי לי להביא הפעם בשבילך?
בשבילך