יקיר הלל מנסה להחיות נכס צאן ברזל, שחי בזכות ביצועי נצח של זמרים כמו אריק לביא, עופרה חזה, אריק איינשטיין. אחינועם ניני. מדובר בשירו של יעקב אורלנד (***) ללחן ששמע בחתונה בוכרית, ומאוחר יותר נוסף לו לחן מאת ידידיה אדמון.   רובו רצף חסר משמעות או בעל משמעות חלקית, מתכתב עם מושגים וחלקי פסוקים, בעיקר משיר השירים.  אורלנד עסק בהדבקה של פסוקים משיר השירים ומתהילים כדי שיצא לו שיר אהבה. הזמרים ששרו את השירים כנראה לא ניסו לפרשנו (ובצדק), ובכל זאת שרו אותו בעונג גדול. השילוב בין השפה המליצית, המנגינה העגולה והמקצב הסימטרי – העניקו לשיר חיי נצח. לביצוע של יקיר הלל יש ערך מוסף. הלל מעניק לשיר נופך אישי נוגה, כאילו הוא מזדהה עם משמעות עמוקה הטמונה בטקסט. יש כאן היבט מענין ומעמיק על המילים, ובעיקר הזדהות מיוחדת  כאילו הוא בחלבו ובדמו,  ומאחורי המילים קיים נרטיב אישי.

  *** יעקב אורלנד על השיר: "הייתי באיזו חתונה של צעירה בוכרית בירושלים ושם שרו את הנעימה. לא ידעתי מה זה בבוכרית. שאלתי מישהו והוא אמר לי שזה שיר אהבה: "אני אוהב אותך, את אוהבת אותי". מצאה חן בעיניי המנגינה וחיברתי את המילים "עץ הרימון", לפי המנגינה ולא לפי העיבוד שידוע היום. זה היה קצת מונוטוני ואחר-כך כעבור שבוע ימים נפוץ השיר בכל הארץ . . . אחר-כך, כשהשיר כבר היה ידוע מאוד הפיצו אותו רבים.  חנה רובינא הפיצה אותו בין החיילים בתקופת הבריגדה. אחר-כך לקח את זה אדמון (גורוכוב) והוא הוסיף לזה כדי שלא יהיה מונוטוני עוד משהו, זה היה לאחר מספר שנים. זה היה בסוף שנות השלושים 1937-1938 [מתייחס  לכתיבת החלק הראשון]. בשנות המלחמה, כשחנה רובינא שרה את השיר בין החיילים באיטליה, היא עוד שרה אותו לפי הנוסח הראשון. רק אחר-כך אדמון חיבר לזה [קטע] שני . . . השיר כמו שהוא ידוע היום . . . הוא השיר השלם, ולכן הוא כבר יותר קצר, ובמקום שישה בתים  (כל הזמן אותה המנגינה, כפי שהיה בהתחלה) יש עכשיו כאילו שלושה בתים, והשיר יוצא יותר קצר.