בתוכניה של פסטיבל הפסנתר 2018 ירמי קפלן מוגדר כ"הילד הנצחי של הרוקנ'רול". אני חושב על עוד כמה ילדים נצחיים ברוק המקומי, כמו פורטיס. אם לחפור מעט במשמעות הקלישאה (ילד רוקנ'רול) , תישאל השאלה שגם היא מריחה ריח נפתלין: האם כדי לעשות רוקנ'רול, אתה צריך להישאר ילד בגיל 57. קיבלתי איזושהי תשובה בראיון הקצרצר שקיימתי עם קפלן לקראת הפסטיבל. בגדול, החיים בשלב מסוים שלהם אינם כבר רוקנ'רול, הגם שבנשמה עוד קיים חיידק שאי אפשר להרוג. בביקורת על אוסף השירים שלו "עד עכשיו" כתבתי: ירמי קפלן הוא מסוג הרוקרים שאין בעיה להתעלם מהגיל שלהם. הוא גם לא בדיוק הרוקר הנוסטלגי שמתרפק על "הלהיטים הגדולים", אלא בדרך כלל עם הפנים קדימה להתחדשות. תמיד הייתה הרגשה שקפלן כותב דף חדש ברוק הישראלי, והתחושה הזו יצרה ציפיות שהתממשו בהדרגה, לא בבום גדול". כמו האלבום, גם ההופעה בפסטיבל יכולה להיות הזדמנות להיכרות ראשונית/ מחודשת עם יוצר רוק מקומי מקורי יחיד במינו.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email