0Y0A9424

כתמים של תרבות השקת האלבום

ארז לב ארי

זאפה ת"א
4.5/5

כתמים של תרבות רוק אותנטית. זו התחושה בסיום 8 הדקות של "ליבבתיני" בהדרן. ארז לב ארי והלהקה מותחים את גבולות השיר. התזמור סוחף. פעם, בעבר חשבתי, שמתאים לשיר הזה עיבוד אקוסטי. אחרי הביצוע הזה, אני חוזר בי: כך צריך להישמע רוק ישראלי אוריינטאלי.
פרק ההמשך ל"העץ הבודד" עם פטריק סבג, מופע שראיתי בבארבי ב-2013. אז תגבר ארז לב ארי את המופע בצמד ברי סחרוף את מיכה שטרית. הפעם – השקה ללא אורחים. נטו. הוא וההרכב שלו. לא סטארים לא  עודפי כריזמה. תן למוסיקה לדבר. תן לאישיות הצנועה להקרין.
ששת השירים שהגיעו לערב מהאלבום החדש אינם משנים את מהות הסגנון של לב ארי. מה שיפה אצל הטרובדור הזה, שהוא כותב ושר לפי הלך-רוחו, מבלי שנצטרך להגדיר סגנון, כי הוא-הוא הסגנון. זה כוחו של סינגר-סונגרייטר אמיתי.
בעוד שאלבומיו הקודמים של לב ארי, "שמחת הפרטים הקטנים" ו"ארגמן" עסקו בעיקר בקשר עם אלוהים וראשיתם של חיי משפחה, "כתמים של תרבות" נוגע ביחסים בעייתיים בינו ובינה, וגם מתמקד במבט לאחור בילדות, בשכונה, בדמויות, בסיפורים של אז, ואיך הם נראים מנקודת מבטו העכשווית.
ב"ראיתי כבר הכל" – על חוסר שלמות ביחסים, שר לב ארי בטון קודר ובמנגינה קסומה – "והימים חולפים/ כמו אבק ברוח אנחנו משתנים/ ואין מקום בטוח".
ב"עפיפון ברוח" שר לב ארי על נשים גדולות שליוו את ילדותו, אלו שסימלו את תחושת הביטחון, הדודות והסבתות שכמו קפאו בתמונות של חתונות, נשים שמזכירות את אמא, שבהן נעצר הזמן. כתמים של תרבות, שכנראה איננה עוד.
הוא שר על מלחמת המינים בינו ובינה מנקודת מבטו המפוכחת ב"לא אחד מאלה". הוא מספר ב"נחום וציונה", סיפור עצוב על נחום, שהמלחמה תפסה אותו בשעת נעילה, חזר הביתה בחילופי שבויים ודעתו נטרפה עליו. הזמר כסטורי טלר, מעביר את הדרמה ללא התייפייפות בצלילים שהם רוק מזרח תיכון מכאן ממש. יש עוד כמה סיפורים שהגיעו מהאלבום האחרון להופעה: ריצ'י, שמתחיל בצליל עגמומי של צ'לו (הדס קליינמן) הוא סיפור במבט לאחור על אלימות כנגד אישה. שיר עתיר צלילי חשמלית, שטוענים אותו במתח. העובדה שהשיר קליט מאוד, אינה הופכת אותו בידור. לב ארי מספר את הסיפור במלוא עוצמת הרצינות הדרמטית.
המוסיקה היא רוק ישראלי ראשוני, אמיתי, שירים שמתפתחים לקטעים ארוכים יחסית (שש-שבע דקות), מרחב נגינה, אלתור משותף, עושר מוסיקלי. מופיע נטו, בלי גינונים וחנופות, בלי סטאריזם. הכי הוא. כמו שהוא.

שירים: תפילה לעני, צדק, לא אחד מאלה, בסוף היום, עפיפון ברוח, ראיתי כבר הכל, פרימיטיבים, מלחמה אבודה, נחום וציונה, העץ הבודד, צל כבר, אנה אפנה, חירותי. הדרן: מה אעשה, ריצ'י, ליבבתיני.

נגנים:  פטריק סבג – קלידים ומחשב רן שמעוני – תופים, עמוס פרידמן – בס, אמיר לביא – גיטרה, הדס קליינמן – צ'לו.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: "נחום וציונה" 

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן