ליאורה ריבלין מנסה להפוך פסיפס של הרהורים, זיכרונות אישיים, חלומות, כותרות בעיתונים, כל מה שמרכיב את ההוויה שלה – לשירים מולחנים. אחרי ששמעתי 15 שירים, אין לי בשורות על זמרת חדשה שנולדה.
היא מספרת-שרה על הורים שהתכווצו לשטרות בארנק, על בעל שבוגד באשתו ושוקע כולו בתפירה של צעיפי משי שקופים, על מכתב התאבדות עליז משחקנית צעירה, על סבתא שהנכד נופל לה פעמיים בשעה לא לגמרי במקרה, על אישה המסרבת לצאת מהכלא לאחר מאסר עולם, ניסיון שידוך שמשתבש, מלחמות בקיץ, וחלומות בהקיץ.
המוסיקה המגוונת, בלחניו של בנה שאול בסר, תישאר בתחום הקברט התיאטרלי. כאלבום מוסיקה – ההאזנה אפילו מייגעת. אתה יושב עם הטקסטים ומנסה להתמקד בטלאי הסיפורים שלה, שאינם מותאמים ברובם להלחנה. המוסיקה בשלל מקצביה וסגנונותיה, מטנגו דרך רוק ועד רומבה, חומקת, לא מקדמת אותם בצורה שהם יחלחלו לכדי הזדהות. חיפשתי זמרת שסיפוריה מטלטלים בעוצמות רגשיות, ונשארתי עם מספרת שצובעת את השירים בצלילים שונים בקול אפרורי מלנכולי מסתורי. כאלבום מוסיקה – הפרויקט לא הבשיל ליצירה של ממש.
שירים: האישה עוד נוסעת, זה לא זה (מייל משחקנית צעירה), Keep In Touch מותק, מישהו רץ אחרי בתוכי, בגידה אוורירית, תזכרי, אהובתי, אולי אני לא חולמת, חלומות על בתים, סיפור אהבה וחבטה, מכתב לבנה אחרי אזכרה לחנוך לווין, עיר בלילה (קרב יום), אמר, את אצלי בארנק, חנויות הסדקית, אישה נוסעת
מילים: לאורה ריבלין
עריכה משותפת: נורית זרחי
לחנים: שאול בסר
ניהול אומנותי והפקה מוסיקלית: ימי ויסלר
