דואב, כואב, מיואש. כבר אינו יודע לאן ילך מכאן, הגם שבריחה כבר אינה אפשרית. מבקש חמלה – "קצת הגנה".
עוד פרק מ"הגולה", אלבומו הממשמש ובא של דודו טסה העוסק במשבר יחסים טעון, חסר תקווה. הפעם הדרמה האישית מגיעה בשני קולות – קולו הרגשני-גבוה-הנואש-דרמטי-מקונן על אובדן התקווה – "לאן תקחי אותי היום – אין לי מקום". הקול השני של ברי סחרוף – מפוקח, מסביר, רציונאלי – "אני בעצם הכבשה/ וכלל לא הזאב". בבית האחרון – הקולות מתאחדים לקול אחד – יישות אחת שמכילה את מלוא המורכבות של הטראומה.
המשך סיפור תוגת הייאוש של הגולה, שבייאושו מגיע לציניות על הסוף הטראגי: "על השמלה לבנה / אל תעיזי לוותר/ הרי אם יוקז פה דם/ שלי ולא אחר"
דודו טסה ממשיך לקונן את הכאב בצליל רוק-אתנו-פוסט מודרני של סלסול, גיטרות חשמליות, מיתרים מזרחיים. אחרי "הגולה", השיר נשמע כבר חלק מאלבום קונספטואלי מסעיר שנרקם בין טסה לגלעד כהנא.
לאן תקחי אותי היום/ אין לי מקום
אני ממש לא מסוכן/ אני פשוט מאוד רעב
אני לגמרי לא מכאן/ חטפתי, ואיך שזה כואב
אני בעצם הכבשה/ וכלל לא הזאב
לאן תקחי אותי היום/ אין לי מקום
אני צריך קצת הגנה/ לא לברוח כבר יותר
על השמלה הלבנה/ אל תעיזי לוותר
הרי אם יוקז פה דם/ שלי ולא אחר
