נפתח בפינת הלשון: אני ממתין שחברי להקת "הפילוסופיה של איימי" יכנסו לאולפן ויקליטו מחדש את השיר. שגיאת עברית כמו "המילים שלך צורבים" צורבת עד כדי כך שהיא אינה יכולה לעבור רדיו. זה חבל, כי השיר טעון בעוצמה תחושתית שמשדרת אמת אישית בנושא היחסים בינו ובינה, המדברת על שניה אחת, שעלולה למוטט מערכת יחסים מופלאה.
המלודיה היפה נשענת על עוצמות שירה המתפתחות בהדרגה, בחלוקת אנרגיות נכונה, בהפקה מוסיקלית מטעינת אנרגיה. הזמר מגיע בתזמון הנכון לשיא הדרמטי. אין כאן על מה להתפלסף. התחושה באה במקום תבונה. הרגש מנצח את השכל בגדול, אבל כשמדובר בשכל (מלשון השכלה) אתה לא יכול לשלוח לאוויר שירים שגויים. יאללה תתקנו.
והמילים שלך כמו קעקועים/ צורבים ולא צורבים/ מלטפים לי את השפתיים
כשהחיים על המסילה/ הנוף קבוע/ הסוף מראש ידוע/ רק המהירות היא משתנה
אז תגידי שאת כבר לא חוששת/ לא פוחדת אותי לאבד/ ולרגע אחד את עוצרת
לוקחת אוויר ולוחשת
שמשהו מת בך הלילה/ לשנייה/ לפעמים שנייה אחת / מספיקה למוטט בניינים
ואת קרה כמו הקיר/ עליו אני נשען/ חושב על מה שאין/ מביט על מה שכאן
כשהספקות על המסלול/ ממתינים ליריית הפתיחה/ את מלטפת את ההדק/ למה בדיוק את מחכה
אז תגידי שאת כבר לא חוששת/ לא פוחדת אותי לאבד/ ולרגע אחד את עוצרת
לוקחת אוויר וצועקת
שמשהו מת בך הלילה/ לשנייה/ לפעמים שנייה אחת / מספיקה למוטט בניינים
2 תגובות
ל-1. עזוב אותך. אתה רוצה שיעור בלשון? מבחינת לשונית-תחבירית הנושא הוא "מילים" ומילים הן כידוע לשון נקבה ובהתאם לכך צריך להיות הנשוא.
אולי הכוונה שלהם הייתה שהקעקועים צורבים (ולא המילים) חשבת על זה? נראה לי זאת כוונתם, לא?