מאיר קמחזי משתף את הטבע בתחושותיו. העמיס דימויי שמיים, ים ומים על מסכת הרהוריו. אחת הבעיות של מי שחותרים להיות סינגר-סונג-רייטרים היא בנסיון להתפייט יתר על המידה כדי לרדת לעומק כאבם, נשענים בקלות לא נסבלת על מטפורות, כי השימוש בהן אמור להעיד על  כישרון פיוטי. לא כל מטפורה נשמעת אמינה. למשל: "בגדי נרטבו מדמעות השמיים" – זו התייפייפות. האם התכוון לכך – שאפילו השמיים בכו עליו?  השיר עוסק במצוקה נפשית כלשהי ובקשת עזרה. חיפש ידיים, מקום אחר. במה נאחז? בגל שסיפר עליה.
הטקסט מרופרף, לא ממש מצליח להכיל את הכאב.  קל יותר לתת לצלילים למלא מקומן של מילים. שיר נוגה, קול קטן, חם ומתכוון, מנגינה שמצליחה לשדר את הלך נפש מלנכולי. ההפקה המוסיקלית של אסף אילון עטפה את קמחזי באווירה קודרת, צליל גיטרות ואלקטרוניקה מייצרים מתח. במוסיקה מצליח  קמחזי במידה מסוימת להשלים החסר.

מביט בכוכב בדרכו אל המים/ תבקשי בלחישה תעצום את העיניים
נשכב על הגב מהרהר בשמיים
פזמון: החופים התעייפו/ מלבבות שבורים שבים נאספו
ואני מצטער/ אין לי מקום אחר/ משחזר זיכרון מביט בך עדיין
בגדי נרטבו מדמעות השמיים/ צעקתי לך "בואי" חיפשתי ידיים
קולי מהדהד, מהדהד ונסחף עם המים
פזמון..
לא ידעתי רחש גל מתנפץ/ לא ידעתי שעלייך סיפר
לא ידעתי שאפשר לקלף את הכאב
פזמון…