מה לנו ולמוסיקה של ארצות הבלקן? שאלה די אווילית. מה לנו ולמוסיקה היוונית? מה לנו ולמוסיקת רגאיי? העולם כפר קטן מאוד, ורוחות הטרנד אינן חולפות כך סתם כמו ציפורים נודדות. התאהבו אצלנו בקלות נסבלת במוסיקה של ארצות הבלקן, באורקסטרות למיניהן של ברגוביץ', קוסטוריצה. בלקן ביט בוקס לקחה את המוסיקה הזו למועדון בהקצנה פאנק דאנסית מרימת קהל. ואז, לפתע, הסתמן סחף. התגבשו מיני חבורות שצמחו מהרחוב (מהשוק) אשר ניכסו לעצמם "מוסיקה בלקנית".
"בלקן במחסן אורקסטרה" מכריזים על עצמם (בהודעה לעיתונות) אפילו כעל "תזמורת צוענית". נו טוב, אחרי הכל יש הזדהות. גם היהודים הם סוג של נוודים, שהמתינו אלפי שנים אחרי שהתיישבו קבע בארצם.
יצא מזה טוב? אז זהו שהכל בוער במזרח התיכון. אם יש מזרח תיכון חדש, זה עדיין היכולת של נגנים מקומיים לחבור לכל מוסיקה עממית. ברגע שלהקות ממצרים, לבנון וסוריה יגיעו לכאן ליצירה משותפת, נוכל לדבר על מזרח תיכון חדש .
בינתיים נלך על הקוריוז, הבקשה הזו לעלות על רכבת לדמשק. הבנאדם עוד עלול לפגוש שם רחמנא ליצן את הרוצחים של דעש. אבל "צועני" האורקסטרה במחסן משחקים אותה ראש קל ומבודח, זריקות מקומית קלילה עם שירת פתוס ותבלינים מהשוק של אתונה, התקווה ובלגרד. אם לרדת מהיומרה (מוסיקה בלקנית, צוענית) יש כאן משב רוח ישראלי שמח ומבדח.
אני לוקח טקסי / לביירות בלבנון/ והנוף נגלה לי/ דרך החלון/ יורד אל הטיילת / לשווקים אל ההמון
לוקח חדר במלון
עולה על הרכבת / לדמשק הקרובה / פוגש על הקרון / בחורה יפה / קשקשתי קצת באיגליש
חייכתי צחקה / והמשיכה בדרכה
מתי מתי / יזרח מזרח תיכון חדש/ מתי מתי / מתי כבר כל זה יסתדר
השמש שוב שוקעת/ על ענפי עץ התמר/ האוטובוס עוצר לו / בלב נווה מדבר / שוכר לי איזו חושה/ טוב לי ונחמד/ מחר נגיע לבגדד
מתי מתי/ יזרח מזרח תיכון חדש/ מתי מתי/ מתי כבר כל זה יסתדר
מרוב דרכים עייפתי/ וארצה קצת מנוחה/ אולי אשים ראשי כאן/ לשעה קלה/ בחלומי אחלום על/ המזרח תיכון הבא/ אבל עכשיו אני שואל
מתי מתי/ יזרח מזרח תיכון חדש/ עלי וגם עלייך/ מתי מתי/ מתי נפסיק עם זה די
