האהבה והזמן. התחושות המשתנות. "כשהבוקר יגיע, אנא , לך הביתה/ ותן לי להתחיל את היום שלי", שרה מיקה הרי, "אבל הערב – תחזיק בי חזק כאילו לא נפרדנו". השיר נפתח כמעט בלחש, בהבעה עדינה, שרה כמו על קצות האצבעות, אט אט נפתחת כדי להציף אותנו בתחושה שממלאת אותה. מיקה הרי קרובה מאוד אל עצמה, מבטאת רגישות בשירה אינטימית עד הקצה. המנגינה מופלאה. מהסוג של מוסיקה שנועדו לה חיי נצח. העיבוד של הדר נויברג הולך איתה עקב בצד אגודל, עוטף בשכבה עדינה שמבליטה את קווי המתאר היפים של השיר. שיר נדיר באיכויותיו, כמו גם זמרת שנשמעת ייחודית מאוד, לא משתייכת לזרם/ ז'אנר, כך ששום הגדרה לא תחליף את מה שהאוזן שומעת והנפש מפנימה.
When morning comes please go home/ and let me start my day
I’ll drink my coffee on my own/ And file these feelings away
But tonight, darling, hold me tight/ like we never said goodbye
It’s so easy to fall back into your arms.
Yesterday when love was young/ you turned me every shade of blue
But love grew old and so did I/ And I see now you were young then too
But tonight darling hold me tight….
Arms that almost make me want to stay/ Funny how I used to be afraid
I’ll remember why I had to walk away/ But that can wait till morning comes