על דבר אחד אי אפשר לחלוק: קובי אפללו הוא סגנון. המילים, הטון, המנגינה, הסלסול. אפילו המעבד והמפיק המוסיקלי, שמוליק דניאל הוא חלק בלתי נפרד מהסגנון של היוצר-זמר הזה. המוטיבים המזוהים איתו עוברים כחוט השני גם לאורך אלבומו הרביעי.
המילים? אתה מוכן לקבל ממנו גם משפט כמו "בשם המלחמה אני חייל של עם שלם". ("שיר בשם") גם זה ישתלב בקו הפיוט והרומנטיקה של עולמו המוסיקלי. אפללו שר בעידון יפהפה על אהבות שחלפו בין גלים שהתנפצו, והשאירו אותו חשוף עד כאב. כמה יפה. (השיר "חשוף") הסלסול נשמע נוגה, לא מתייסר. הקו המלודי מעודן-מסוגנן, אין שום בעיה לחבר אליו צליל חליל אירי. סוג של מוסיקת עולם.
עשרה שירים, שגורמים לך יותר מאשר לחבור למילים – להקשיב לצלצול סלסוליו היפים, לפעימות ליבו המתרגש, לטון קולו הענוג.
ב"לצידך" הוא מגיע אליה כפוף מחטאיו, עטוף בגעגועיו. מכיר במגרעותיו. אבל מבקש – עוד יום לצידה. וכשהוא שר – זה הוא. צבע קולי נדיר. מנגינת הלב הנכונה-טהורה. מוסיקה ים-תיכונית מקומית מקורית, מעוטרת בעיטורים מדויקים. טנור נדיר של טון ומצלול. אפללו אינו נושא דגלים, מתנתק מעמודי החדשות, נשאר נאמן לנשמתו האצילית. טרובדור ורומנטיקן במהות הכי תמה ופשוטה. פוסט מודרני בשזירה של אלמנטים מזרחיים מסורתיים למנגינה-עיבוד העכשוויים.
אפללו עסוק בכתיבה רגשית ומתרגשת. הטון הפנימי שלו חובר אליה. האם יסטה מהקו הענוג שלו? ב"מראות" זה קורה:
"מספר אישי מספר זהות / בין מותרות להישרדות / עומדים בתור בדרך אל האושר / האם חופשי האם כבול / אל תוך שרשרת החיול / מה שבזול עולה בסוף ביוקר / ונשמות תמימות קמות / וזועקות למחאות / תשירו בסולם יותר גבוה / מסך קטן מוכר חלום / שמתנפץ לאור היום / תסבירו לילדים שמפורסם / זה לא מקצוע"
האם לבשר על תום תקופת התום שלו? לא. אפללו אינו הופך את עורו לזמר מחאה, אבל לראשונה מנסה להתמודד עם מציאות הקיום, מביט במראה של חיינו כאן. קול הנשמה מתגייס לומר: אל תחשבו שאני עוצם עיניים. גם אני ער לכך, שסיפור החיים כאן אינו גן של שושנים ורודות.
אפללו מבין שאי אפשר עוד לשיר רק מנגינות ענוגות על אהבות נשגבות. מהפך? לא. לפי השיר, קובי אפללו אינו בוחר במסלול של ייאוש קיומי. הוא גם לא פוליטי. הוא שר: "ברוך הבא אל העולם/ הכל גלוי ונעלם/ אל תישבר גם כשבוער/ כי אין מושלם כמו לב חסר". בכל זאת – קובי אפללו.
המוסיקה קצבית, מסלול ישיר על הכביש הראשי, קצב רוקנרולי, מעידה על עוצמה פנימית, לא על דכדוך הנפש. העיבוד – מערב חובק ערב (צליל הכינורות) – מעצים את הדרמה. זהו קובי אפללו פחות מתרפק, ברגעים נדירים מבחינתו, כשאר הוא מעניק לאמירה עוצמה רוקית.
ובחזרה למסלול המוכר: "עד אלייך" הוא שיר געגועים הממוקם במגרש הים-תיכוני שלו במנגינה ובתזמור מלהיבים ("עד אלייך אני בא ואת כמו יין"), ומנגד העידון האמוציונאלי הכובש של "בדרך לגן העדן", כשאר קובי פונה אליה ומשכנע אותה כי הכאב יחלוף: "העולם גלגל בדרך לגן העדן/ עולים יורדים נוגעים בצחוק ובעצב/ לדמעתך יש סוף/ רק תאמיני הכאב יחלוף". גם כאן – עיבוד עשיר ברוח מוסיקת העולם – צליל בגלמה (יענקל'ה סגל) חלילים אתניים (אמיר גבירצמן)
תתענגו על "אל תשכח" ("אל תשכח לזכור שהחושך הוא רק אור") במנגינה אותנטית, בתזמור עשיר באוריינטציה מזרחית מובהקת (תזמורת מיתרים, עוד, בגלמה, חליל נאי וזורנה).
ב"עיניים מול עיניים" מביע אפללו מצוקתו מול האהובה שאינה רואה את פנימיותו, את האמת הפשוטה שלו. הקצב והעיבוד האוריינטאלי בשיר הם ערך מוסף של ממש.
צלילי פסנתר (יוסי מור) מובילים לסיום. "זוהר הרקיע" הוא שיר השירים של קובי אפללו, הסלסול הענוג, הטון החם הלוטף, המינוריות המופלאה הזו שלוקחת אותך בשבי געגועיו, נושם את זוהר הרקיע שלו. אחד, יחיד ומיוחד.
שירים: חשוף, לצידך, שיר בשם, עד אלייך, בדרך לגן עדן, מראות, אל תשכח, מהן המילים, עיניים מול עיניים, זוהר הרקיע
כל המילים והלחנים: קובי אפללו – למעט "מהן המילים": מילים: משה בן שאול לחן: שלמה ארצי
עיבודים והפקה מוסיקלית: שמוליק דניאל. תזמור למיתרים וניצוח: זיו קוז׳וקרו, תזמורת מיתרים – אנסמבל מיתר
