מה כואב, מה מתסכל, מה מפחיד, מה הבעיה שלו? לפי השירה – נהוראי בוחבוט במצוקה ענקית. הוא יותר מאשר חושף את הבפנים. הוא פורק אותו ברטט של מיתרי הקול. לא שכיח לשמוע מוסיקה שהיא סייסמוגרף תחושתי מהסוג הזה. כאן זה קורה. בא לו לזעוק עד שייסדקו השמיים. המשבר אינו אבסולוטי. "מנסה להתחיל לנסות". וכבר "כלו המים" במשמעות של תום המבול.
אנחנו בעידן שאנשים צעירים מוצאים במוסיקה פורקן לבעיות. מעולם בעבר לא קיבלתי מבול כזה של שירי נפש דואבים.  נהוראי בוחבוט הוא מן החושפים האבסולוטיים.  "נשפך" מול המקרופון בסחף רגשי שיש בו תערובת של בוסר יצירתי ומבע אותנטי, התערטלות רגשית הנתמכת  בעיבוד פונקציונאלי אקוסטי (פסנתר) חשמלי משדרג. המוסיקה עלולה היתה לגלוש לאזורי מימי הז'אנר הים תיכוני הרדודים של גברים בוכים בלילה, אבל הגם שיש בה השפעות של הפופ הנ"ל, עדין קיימת בה מידה גבוהה של רגישות אותנטית, שמייצרת אמינות גבוהה. כיוון שמדובר בסינגל ראשון, לא ברור לאן מובילה הרגשנות הזו. צריכים להמתין לסינגל הבא שלו.

כבר שלושה ימים,/ קשה לי לישון אני יוצא לדייט.
כבר המון שעות/ קשה לי לנשום מנסה לפתוח חלון,
אבל קשה לראות,/ הראש עוד מורכן והידיים כבדות.
בא לי לצעוק/  עד שיסדקו השמיים/ עד שייפלו הקירות.
בא לי לצעוק/ עד שיסדקו השמיים/ עד שייפלו הקירות.
יוצא לטיול מנסה להירגע/ נמלט מהצל של עצמי,
כדי לא להיפגע…. כבר המון חודשים/ קשה לי לגדול…
מנסה להתחיל לנסות.. הראש עוד מורכן והידיים כבדות.
פזמון×2.   בא לי לצעוק…
תחבקי אותי בשתי ידיים/ כי כבר כשלו ברכיי.
תחבקי אותי בשתי ידיים/ כי כבר כלו המים.
פזמון×2. בא לי לצעוק…