המוטו של התקדמות אל השלב הבא בחיים הוא בדרך כלל קונסטרוקטיבי הכלל האבולציוני הזה אינו חל על יחסי בינו-בינה שגרתיים שלאחר נישואין ("כמו שצריך הסיפור על אישה ואיש") יש והבנאדם מרגיש שהוא אינו יכול להיתקע איתה לעד. הוא חייב לצאת למסע, ללכת עד הקצה, למרות שהוא מודע לכך, שהוא מוביל ללא כלום – "אין זהב בהרים, אין אושר חבוי" אמנם רצה אותה, אבל השד הזה שמקונן בוא מוציא אותו לדרכים.
התובנה מגיעה במנגינה ובקצב דהירה מערבוני, מגע לטיני, מעוטרים בצלילי גיטרה יפים בנוסחי השישים, בצליל נשיפה מאריאצ'י מקסיקני בנוסח להקת "קלקסיקו".
דרור שוסטק נשמע לי בשיר הזה יותר עמיר לב מאשר דרור שוסטק לא רק בטון הנמוך, הכבוש-מאופק-אפלולי, אלא בצורת ההגשה של השיר. האם זה מה ששוסטק רצה? בעיה.
הייתי רוצה להיות כמו שצריך הסיפור על אישה ואיש
אבל בסופה של נשימה אני כבר בדרך אל האופק הבא
הייתי רוצה להיות איתך לתמיד לשבור את הזכוכית
אבל בתחילה של כוונה אני כבר בדרך אל האופק הבא
נתראה כבר מאוחר חייב ללכת אל המחר
אני כבר יודע המסע מוביל ללא כלום אין זהב בהרים אין אושר חבוי
אבל השד החזק מוכר ומנוסה קורא לי ללכת אל הקצה
נתראה…..
אני זוכר אותה ואיך שהוא ידעה לאהוב הסתכלה בעיניים
אולי יבוא הזמן ואוכל להסיר את אבק הדרכים שדבק בלבי בינתיים
לא יכול לשתות את כל המשקה חצי הכוס מעל המצופה
רציתי אותך יותר מהכל אבל אני לא יכול
נתראה…..