מה רצו להגיד סגיב כהן את טל שגב? שהחיים עוברים, שהחיים יפים, שהשירים ברדיו הכי יפים במזרח התיכון, שהחיים יקרים, שכל המדינה בדרכים? שנעשה כבוד לחיילים? מה עושים כאן החיילים? זה כמעט מזכיר את "והפרחים לצה"ל" של שרהל'ה שרון. השיר הוא גבב אקראי של מילים שמתחבר למשהו סתמי, שנשמע כמו סיסמת פרסומת לחיים בישראל – כי אין ולא יהיה מקום אחר. שומעים את צליל הבולבול טרנג של אהובה עוזרי ז"ל בפתיח, אבל המוסיקה האוריינטאלית הקלילה מצליחה בקושי להרים את המילים. אפשר לרקוד, לשיר, למחוא כפיים, לזמזם, אבל קשה להשתחרר מתחושה של חפלה לשם חפלה. התנועה לפי השיר זורמת אל הלב, אבל מפספסת אותו.
בן אדם עובד כל החיים / ולא תמיד מרגיש איך הם עוברים
לפעמים פקוק ויש חומות/ צריך להתחבר ולעלות
והרדיו מנגן פזמון גדול/ השדרים עושים לי חשק לקום ולרקוד
נסיעה טובה צדיקים/ כל המדינה בדרכים/ התנועה זורמת אל הלב
נסיעה טובה צברים / החיים כל-כך יקרים/ ותעשו כבוד לחיילים
ואולי נקום ונתעורר / כי אין ולא יהיה מקום אחר/ לא יפסיקו לנו את השיר
|את כל המנגינות שבאוויר/ והרדיו מנגן פזמון גדול/ את השירים הכי יפים במזרח התיכון
נסיעה טובה צדיקים / כל המדינה בדרכים/ התנועה זורמת אל הלב/ נסיעה טובה צברים
החיים כל-כך יקרים/ ותעשו כבוד לחיילים
