שלמה גרוניך שלומי שבן

סימפטיה של צלילים

שלמה גרוניך

פסטיבל ימי זמר חולון
4/5

לשלמה גרוניך צריכה להיות סימפטיה לחולון. פעם שנייה בשנתיים האחרונות שהיא מכבדת  אותו באירוע חגיגי. הפעם הראשונה – לפני שנתיים – במרכז שטיינברג במרתון שנקרא "אמנות קונספטואלית", הפעם, בתיאטרון חולון, לרגל קבלת פרס מפעל חיים מידי ראש העיר, וכמו אז אירח את שלומי שבן לדואט פסנתרים. בפעם השלישית יקבל כנראה את מפתח העיר.
הקהל חיבק. קיבל כמעט את כל מה שביקש מלהיטיו, כולל אורחים, להקת קצב טובה. מה רע? אין רע. אולי הבעיה היא אצלי, בתחושה הזו, שבסרט הזה כבר הייתי, מחפש אצל מוסיקאי פורה ויצירתי כמו גרוניך משהו שהוא מעבר לווריאציה על התוכנית הקודמת שלו.
אורחים: אסתר רדא, שהייתה אצלו במקהלת שבא (ידעתם?),  במראה חדש שלאחר הלידה, שרה איתו Motherless Child, שיר העם הנצחי, ספיריצ'ואל אפרו אמריקני בעיבוד גוספלי יפה. ואז באה בחירה  פחות מוצלחת שלה – "הווי ובידור", לא משהו שמתאים לערב פרס מפעל חיים, שלא לדבר על הביצוע הפושר, למרות הניסיון של גרוניך ולהקתו לתת לשיר מגע ריתם נ' בלוזי.
Go עם שלישית אדלר והמפוחיות (במרכז  אשתו מיכל, מפוחית סולו, מדדה בקביים לאחר תאונה ביתית בליל הסדר) ובשיתוף הקהל היה נחמד, אבל מוסיקה-מוסיקה קיבלנו מרגע ששלומי שבן עלה לנגן עם גרוניך "רוזה מרציפן" ובהמשך – נואבה . שבן הוא מסוג האמנים שמשדרג מופע בכישרון, בטמפרמנט, בתקשורת, בהומור. רק בשביל הדואטים לשני פסנתרים כדאי היה להגיע לערב הזה. כמו בשטיינברג, גם הפעם הגדירו גרוניך כ"ממשיך" ו"נושא הלפיד". שבן טען כי "הלפיד קצת כבד" והחזיר לו מחמאה – "האיש היחיד שאני מכיר שהוא מוסיקאי טהור". סופרלטיב נסלח, אבל המפגש ביניהם היה מפגש של מוסיקאים וזמרים,  שנפגשים במקום טוב, שהטעין את המופע בעוצמות כאלו, שהייתי נשאר איתם לערב שלם, אפילו על חשבון האורחים האחרים.
קטע קישור קומי עם מתי כספי (על המפגש הראשון ביניהם) התחבר לשירים "פנקס הקטן", "ציור" (השיר הראשון שהלחינו ביחד), "אחרי שנסעת" ול"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", שהזכירו ימים  את הימים היפים של שנות השבעים, שהניבו המון שירים שהפכו קלאסיקות ישראליות. גרוניך אוהב לחבר שירים לועזיים בהתאמה מוסיקלית לשירים שלו.  Living For The City של סטיבי וונדר חבר ל"בנאליה לפני השקיעה", וכאן קיבלנו דוגמית לאינטראקציה עם נגניו במפגן קצבי פאנקי.  Sympathy  של "ציפור נדירה" הוא כבר חבר ותיק של "יש לי סימפטיה" ולבסוף Mother  של ג'ון לנון שחבר ל"שיר המסע."
"כולם רוצים שירים פשוטים", שר גרוניך לסיום עם כל האורחים של הערב, ועם כל האירוניה שבשיר, הקהל החולוני קיבל את גרוניך בשירים שכבר נשמעים מאוד מוכרים ופשוטים. לא משהו אלטרנטיבי שיש לכתוב עליו הביתה. גרוניך צודק: כשמזמינים אותך לקבל פרס "מפעל חיים" – עליך לתת דוגמאות מוצלחות ממפעל חייך. את זה הוא עשה עם כל החיוניות, הטמפרמנט והמיומנות.

שירים: רימון, אל נא תלך, שומקום, Motherless Child – עם אסתר רדא, הווי ובידור – עם אסתר רדא, שיר ישראלי, שיר אהבה טרי (בואי ילדה), Go עם שלישיית אדלר, גוראן ברגוביץ' – עם שלישיית אדלר, הזמן עובר, רוזה מרציפן – עם שלומי שבן (דואט פסנתר), נואבה – עם שלומי שבן, פנקס הקטן – עם מתי כספי, ציור – עם מתי כספי, אחרי שנסעת – עם מתי כספי, כשאלוהים אמר – עם מתי כספי, בנאליה לפני השקיעה, יש לי סימפטיה, שירים פשוטים – עם כל האורחים, שיר המסע + Mother

נגנים: עומרי אגמון – גיטרה, אייל מזיג – בס, רון אלמוג – תופים, איתמר גרוס – קלידים

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: רוזה מרציפן עם שלומי שבן.

 

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן