הכביש הארוך באנלוגיה לחיים. המודעות לתוצאות מהירות הנסיעה – אינה קיימת בד"כ. הפער הוא בין ההדחקה למודעות. אין מודעות גבוהה למוות. עידו רצון מכניס להילוך של הכרה במציאות  – פוחד שיפגע במישהו תוך כדי נסיעה. כולנו על כביש מהיר, שלא נצא ממנו בחיים, אנחנו פוגשים בחיינו אנשים שנפגעים בגללנו – ואין לנו מענה אמתי למצב.
והשאלה היא מה נשאר ולשם מה. התשובה: זו המציאות ואין מקום להתאכזב. אכזבה היא פונקציה של ציפיות, ולמרות המצב הלא הפיך, הבקשה היא להמשיך לחיות עוד קצת על הכביש הזה..
עידו רצון נשאר על מסלול נוגה, קו מלודי מפותל יפהפה. הקולות הגבוהים המהדהדים והצליל האמביינט האלקטרוני מכניסים  לתחום ההזיה. ההפקה המוסיקלית  יצרה רובד אינטגרטיבי נפלא. הטון הגבוה החרד והמתכוון, צלילי המתח מעלים על הכביש של רצון, אמנם לא במהירות 140 קמ"ש, אבל משדרים את תוגת החרדה בצלילים משכרים ובהרמוניה קסומה שיוצאת מן הלב השיכור, ומשכרת את ליבו של המאזין.

מאה ארבעים קמ"ש על כביש ארוך/ שלא נותן סיכוי להישאר/ אני לא יודע איך/ מאה ארבעים קמ"ש על כביש ארוך/ אתה הרי שוכח והולך/ אני לא יודע איך/ אני לא יודע איך
נשבע שאני לא איש רע/ זה רק כי אין ברירה/ הלב שלי עומד לעצור/ רועד ולא מקור/ הלב שלי שיכור/ אני לא יכול לעצור עכשיו
שבע ארבעים כמעט/ עומד בדרך איש/ אחד שמשבש לי את הלב/ ואין לי מה לומר/ לא אין לי מה לומר
תן לי להחזיק/ אני לא יודע להפסיק/ ביננו אין מקום להתאכזב/ סופר מה שנשאר/ ביננו מה נשאר