בדרך לעצמו מנסה עידן יניב לאתגר עצמו מחדש באלבום חמישי. אחרי ששמעתי עשרה שירים, התחושה היא – בדרך כלל נשאר ליד עצמו.
במיינסטרים המקומי, לא די בגיוס כותבים מקצוענים. ישנם זמרי ה"ז'אנר" שמפוצצים אולמות, ישנם מי שעדיין מחפשים לעצמם "ז'אנר". עידן יניב הוא מסוג הזמרים שנופלים בין הכיסאות. הוא אינו נמצא על נתיב של זמר כליאור נרקיס שלא ממש מתיימר "למצוא את עצמו", אבל הוא עדיין לא הגיע לאיכויות של זמר כאמיר דדון שכבר עבר את שלב ה"בדרך לעצמו". הוא כבר עצמו.
זה אינו אלבום רע. מצאתי בו כמה שירים טובים, ואף שיר אחד מעולה, אבל התמהיל באלבום הזה אינו מקדם אותו למקום שבו יניב יכול לומר: העליתי רף. הגעתי בגדול לעצמי.
האלבום נפתח בשיר של פבלו רוזנברג – "זה יותר מדי". בדיקה מחודשת של האהבה. "לפעמים את שואלת/ אם מה שנשאר זה מספיק לי". צליל ים תיכוני פוגש מקצב ואלס במנגינה מצוינת. קולו של יניב מסתלסל בפיסוק יפה עם הקצב. אז נכון, ההגשה כל כך נוחה ומפנקת, שאין לי שום בעיה לשמוע את השיר יותר מפעם אחת. מצד שני, זה נשמע כאילו הכל נעים באהבה. אין טראומות, אין שברון לב, אין תחושת חשש ופחד.
"בדרך לעצמי" הוא שיר שמנסה לגעת במשבר/מצוקה אישית. מלודרמה פסיכואנליטית באגורה – "בדרך לעצמי – ירדתי נמוך, פגשתי את עצמי שלם ומפורק", ואז מגיע קלישאה סתמית – "כדי להיוולד מחדש צריך קודם למות". האם נולד מחדש? ואם נולד מחדש – מדוע חזר למצב של שתיקה? לא בטוח שעידן יניב מתחקר עד כדי כך את השירים שכותבים לו. העיק ר שטיפס לפסגת המלודרמה במנגינה קליטה, בהפקה קצבית בומבסטית ובביצוע רגשני, כאילו חש את הטראומה על בשרו, אבל התחושה היא שיותר מאשר הוא מביע סיפור אמיתי, הרגש רץ לפניו.
"בואי נדבר" עולה על נתיב פופ ים תיכוני מוכר, שיר מלא בקלישאות על אהבה ("הלב שלי בבלגן") "הכל מכל" ("אם זה הגורל/ אל תתאהב/ תבין זאת היא שמתרחקת ואתה מתקרב") הוא שילוב יפה בין צליל עממי להיפ הופ, בעיבוד "צועני" יפהפה של אורי אבני לכלי נשיפה.
את התמהיל מגוון צליל רומבה פלמנקו קליט ב"שורף עוד בוקר", שיר על אהבה קצרה ("תכף תיגמר לנו האהבה") ואם אהבה, מגיע טקסט כמו "כותב לך את חיי/ את סוד אהבתי", המושר ל"ילדת חופים" ש"רוקדת כמו הים". אם יניב חיפש להרים את הרף האומנותי שלו, זה לא השיר הקליט הזה.
אם יש שיר אחד שיכול לסמן פריצת דרך משמעותית לעידן יניב זהו "יכול להיות אני" של נועם חורב ותומר הדדי בנגינת פסנתר יפה של אלדד ציטרין. תסכולו של האוהב המאוכזב, מנגינה קסומה, שירה רגישה מופנמת ומבוקרת. בדרך לעצמו, עידן יניב צריך ללמוד מהשיר הזה – איך הוא מתקרב אל עצמו.
שירים: זה יותר מדי, בדרך לעצמי, בואי נדבר, הכל מכל, הבטחת, שורף עוד בוקר, ילדת חופים, עד שמצאתי אותך, פתיחה – יכול להיות אני, יכול להיות אני, הכל בידי שמיים
וידיאו: בדרך לעצמי
