עכשיו זה כבר לא לדינו עם גיא זו-ארץ, אלא רועי זו-ארץ נטו במהלך נוסף לקראת אלבום חדש, עוד מבחן סולו למוסיקאי משובח. רועי שר בטון מעט קודר סיפור של התבוננות "מהצד" של פרפקציוניסטית אובססיבית בעל "אג'נדה מדודה בשניות", "נלחצת להספיק תכניות", חברה הכי טובה, שנמצאת "בשביל כולם".
בואו נניח שזו-ארץ יודע במי מדובר, אבל נדמה שכולם מכירים את הטיפוס הזה, שחי את המשימה הבאה, נרדם מוקדם עם הנייד ביד כדי להמשיך את המסע המתיש למחרת.
זו-ארץ נמצא בתוך הנרטיב בלי להיות מעורב בו דרמטית. הטון והמנגינה משדרים התבוננות של השתאות מזדהה ומאופקת – ממרחק. השירה אפורה משהו, המוסיקה מתקתקה-מלנכולית, ללא שינויים מסעירים, מתבססת על מלודיה, שהזכירה לי את סגנונו של גילברט או'סאליבן מהשבעים. לא בטוח שזה השיר שיוביל את רועי זו-ארץ למסלול מיינסטרים בטוח, עתיר השמעות בפלייליסט המכוון לכבישי ישראל. מצד שני: הוא בהחלט קורץ מחומר מוסיקלי טוב, שמעורר סקרנות לגבי המכלול של זו-ארץ.
מתכננת שנה מראש/ האג׳נדה מדודה בשניות/ מצליחה להשחיל עוד סידור עוד דיבור/ נלחצת להספיק תכניות/ חברה הכי טובה בעולם/ תמיד נמצאת בשביל כולם/ לוקחת אחריות על כל חוסר נוחות/ כן רוב הזמן את לא כאן/ כי מחר זה מחר ואתמול כבר עבר/ ומה שנשאר זה עכשיו/ כי הלילה נגמר ואתמול כבר עבר/ עכשיו, עכשיו רק עכשיו/ הימים מתישים וקשים/ הפסקות לא באות בחשבון/ סידורים עניינים פגישות ושיחות/ ובתשע כבר הולכת לישון/ מסמסת לפני השינה עוד עדכון אחרון למחר/ נרדמת מיד כשהנייד ביד/ ואני רק מביט מהצד
