דרור משען מעלה זיכרונות בטון מתגעגע. מרחק הזמן מייצר תחושה מעורפלת. המבט לאחור מטעין במוסיקה רוויית כמיהה. משען מנסה לעטוף את השיר במעטה הזה של "קסם זר". המוסיקה מלודית להפליא. יש בה זרימה מענגת, הד מתקתק שנוגע במרחב הזמן.
משען נוגע במקומות נטולי מגע במבע המתחקה אחרי אותו קסם. גם ההפקה המוסיקלית הוסיפה הד למגע המסתורין הזה של רגש מתערבב עם משהו שהוא מעל לתפיסה אנושית. משען קרא לזה "אלוהים", כאילו הוא יודע מה מהות הישות העליונה הזו, והאם היא מעורבת באותה תחושה. כדאי אולי לוותר על ניסיון להמחיש בצורה כזו, להשאיר בערפול. כל מקום המוסיקה מצליחה להעביר את התחושה אף טוב יותר מהמילים.
השעה מאוחרת / כל תושבי העיר חזרו הביתה / השעון על יד ימין עוד מתקתק / יש ימים כאלה. שרגש מתערבב / עם אלוהים / מבטים על הספרים הישנים / זיכרונות מהימים האבודים שוב זה מתחיל שוב זה נגמר / ימיי ילדות קסם זר / זוכר את העיר זוכר את הכפר / נשיקות ישנות טעם מר
השעה מאוחרת / כל תושביי העיר חזרו הביתה / הוילון שעל הקיר עוד מתקלף / יש ימים כאלה. שהשמש מתכסה בעננים / הפרחים שבשדות הפכו ברושים / זיכרונות מהימים הכי יפים
שוב זה מתחיל שוב זה נגמר / ימיי ילדות קסם זר / זוכר את העיר זוכר את הכפר / נשיקות ישנות טעם מר
שוב זה מתחיל שוב זה נגמר / ימיי ילדות קסם זר / זוכר את העיר זוכר את הכפר / נשיקות ישנות טעם מר
