כינו אותה "נסיכת הפופ האלטרנטיבי". אני מוכן לאמץ, הגם שאין לי מושג מה זה אומר. מה שאפשר לומר בלי להסתבך במטפורות – רגינה ספקטור, שמגיעה לעוד הופעה (19.8 אמפי רעננה) היא זמרת פסנתר ייחודית, מסוג הסטורי טלרס, בין טורי איימוס לקייט בוש, שמחברת קברט לרוק, נגינה מאוד אנרגתית-סינקופית בקלידים, הבעה תיאטרלית, גם פופ אינטימי. חיה את השירים שלה.
יש לה כמעט את כול מה שמחפשים בזמרת. הקרבה האישית לשיר, היכולת לקרב את המאזין לאינטימיות שלה, הטיפול התיאטרלי בטקסט, שינויי הטונים. זמרת של צבעים עזים, מוסיקלית להחריד, והפסנתר שלה מצלצל נפלא.
רגינה ספקטור הגיעה לארה"ב מרוסיה כילדה. התאקלמות שלה (רובע ברונקס) היתה מושלמת.  הפכה למעין יורשת של טורי איימוס – בשירים, בסגנון, בהופעה.אילו הייתה גדלה ברוסיה, האם היה סיכוי שרגינה הייתה מצטרפת ללהקה כמו "פוסי ריוט", שהושלכה לכלא ע"י פוטין?  לא להאמין, אבל יש מי שהעלה גם את השאלה הזו (לא כותב שורות אלו) מה לספקטור ולפאנק? מצד שני היא אינה מתרחקת משירים פוליטיים. קחו את "בלדה של פוליטיקאי" Ballad of a Politician, שיר מחאה במידה מסוימת בו היא משווה פוליטיקאים שפלים לזונות.
היא אינה מסתירה את יהדותה ואת המוצא הרוסי שלה. The Prayer of François Villon, הוא שיר של המשורר-זמר הרוסי בולט אוקודז'בה, מהמתנגדים הגדולים של המשטר הקומוניסטי. ברוסיה בעידן הטרום פרסטרויקה. העידן של ספקטור בארה"ב החל בעקבות Begin to Hope שיצא ב-2006. האלבום חשף סינגר-סונגרייטר ייחודית, מורכבת. מהאלבום ההוא ממשיך לככב השיר Samson  בהופעותיה,
ב-2012 הוציאה את What We Saw From The Cheap Seats . האלבום נפתח בסולו פסנתר ובסלסול נפלא השיר נקרא  Small Town Moon.   "בטח עזבתי אלף פעם/אבל כל יום מתחיל אותו דבר/ כי יש עיר קטנה במחשבתי/איך יכולתי לעזוב מבלי לפגוע בכל מי שעשה אותי/ הו בייבי זה הכול עניין של הירח/ הלוואי שלא היית שובר את מצלמתי/ כי אנחנו הולכים להיות מאוד זקנים בקרוב מאוד"
אלבומה האחרון Remember Us To Life, השביעי שלה, נפתח ב – Bleeding Heart שיר העוסק בניכור חברתי  – על אדם בודד המחפש להיות שייך אבל נכשל בגלל חרדה. היא פונה אליו בגוף שני: למרות שהמסע שאתה עובר קשה, לא מאוחר להירפא. המוסיקה קסומה, פולק איטי שהופך בהמשך קצב רוק בעיבוד לצליל פסנתר אקוסטי  וצליל סינטיסייזר. הבעה שבאה ממעמקיה ומחזקת את המסר. כוחה  כמספרת סיפורים שמלווה עצמה בפסנתר, דואגת לעיבודים שיבליטו את המילים, כמו את קווי המתאר המלודיים היפים הייחודיים שלה.
היא מוסיקלית מאוד, גם בשירים היותר מיינסטרים-פופ כמו Older and Taller, כשהפסנתר ממלא תפקיד דומיננטי במיוחד בשיר כ –  Grand Hotel. בלדה כמו  The Light היא מהשירים המעידים על יכול ההמצאה המלודית ועל  כנות ההבעה העמוקה. כנ"ל Obsolete, שיר נוגה על רקע הפיכתה אם לילד. הרגש מגיע מכל צליל. גם כאן הפסנתר הוא חלק אינטגרלי מהשיר שמדבר על רגש שאינו יכול להתבטא במילים.

This is how I feel right now
Obsolete manuscript
No one reads and no one needs
Pages lost, incomplete
No one knows what it mean

וידיאו: Black And White

וידיאו – רגינה ספקטור על עצמה