הפתיח האקוסטי מוביל כביכול לשיר פופ מלודי, אלא שזה לא קורה. שחר אריאל פוצח בדיבור בלשון מקראית, נוגע בדימיונו ובתחושתו באביו החובר לעולמו של אלוהים, לומד תורה בהיכלו. השתוקקותו של הדובר היא להגיע למצב דומה ("הלוואי וכמוהו גם אני אזכה") בעסקת חבילה, הכוללת סליחה על חטאיו וקבלת תפילתו. אשרי המאמינים בטקסטים כאלה, במיוחד על רקע חודש אלול וימי סליחות. גם אם אינני משתתף בפנטזיה משחרת קרבת האלוהים של שחר אריאל, עדיין אני מקווה למהלך מוסיקלי מעניין שימלא בצלילים שיחברו למילים. פטריק סבג דאג לעיבוד והפקה עשירים כרקע לנרטיב, אשר מנסים להסתיר העדר מלודיה. התפוח נופל רחוק מהעץ. אביו מאיר היה סינגר-סונגריטר שכתב שירים חכמים ומתוחכמים, אבל כמו מוסיקאי פולק גדולים – החכים לעטרם במוסיקה אינטגרטיבית. אצל הבן זה חסר. המעטפת יפה, אבל די חלולה.
יעלה אבי לדודי, יישב על שולחנו, ינעים אזני צדיקים בזמר,
יפרוט בנבלו, ילמד תורה עם אבותיו ואהוביו, בהיכלו, יחדש דבר,
ישכיל וישביח, כרימון בבוסתנו.
הו מה נעים ומה נפלא המחזה, הלוואי וכמוהו גם אני אזכה,
שכל חטאיי יסלחו ותפילתי תעלה, במהרה בימינו, בעולם הזה.
יעלה אבי לדודי, יישב על שולחנו,ינעים אזני צדיקים בזמר, יפרוט בנבלו,
הו מה נעים ומה נפלא המחזה, הלוואי וכמוהו גם אני אזכה,
שכל חטאיי יסלחו ותפילתי תעלה, במהרה בימינו, בעולם הזה.