0Y0A1017

"רק את" 20 שנות יצירה

עמיר בניון

היכל התרבות ת"א
/5

בהדרן התיישב עמיר בניון לראשונה בערב לשיר "אחרי 20 שנה" של יענקל'ה רוטבליט ושמוליק קראוס. "ושוב עולה השיר / ושוב עד כלות הנפש / פרי געגועי / ימי רימון וגפן / ורוח בי עוד שר / רועד אותו מיתר / עשרים שנה".  אקוסטי למהדרין. פורט על עוד. הרעד שעבר התחלף לצמרמורת. נדמה היה שבשביל הביצוע הזה  כדאי היה להגיע לערב. מהות הקאבר הטוב – לגלות פנים נסתרות בשיר. בניון גילה. השיר התמלא בעוצמה שכמו הכילה את תמצית הנסתר, המיתר שלו – שרועד בפנים.
נאמר כבר כמעט הכל על עמיר בניון, ואני לא הולך לומר משהו חדש, אחרי הערב בהיכל, שבו סיכם  20 שנות יצירה. אין משהו שלא הכרנו. במשפט אחד אפשר לחסוך הרבה מילים:  מאחורי הקול הגבוה היתה כרגיל נשמה גדולה, והערב הזה אישר מחדש: עמיר בניון הוא מזמרי הנשמה היותר אותנטיים, שצמחו במוסיקה הישראלית.
הוא פתח ב"רק את" מאלבומו הראשון וסיים ב"כשאת עצובה" – גם הוא מהאלבום הזה שיצא ב-1999. להופעה של בניון מגיעים כדי  להתרגש מחדש מהשירים ומהטונים. זה קרה לי פעם נוספת – בחלק מן השירים, גם בחלק מהדואטים עם ישי ריבו ומיכה שטרית. ובאמת מה יש עוד לומר שלא אמרנו על בניון: מסלסל בקול תפילה אותנטי שאלות קיומיות בינו לבין עצמו בעוצמות של כאב וערגה, שנוסקות אל פסגות הרגש, אינו מתחנחן. עמיר מגלם הכלאת אמת בין מזרח למערב.
הבחור והכובע. כמו בערב הקודם שלו במשכן לאומנויות הבמה. כמעט אינו מישיר עיניים לקהל,  ממעט לדבר בין השירים, אבל כשהוא השתחרר, איזו שמחה קפצה על פניו כאילו התפוגג מתח גדול, והתפנה לחגוג עם ההרכב המצוין שליווה אותו ועם הקהל.
המילים,  הלחנים, הסלסולים נשמעים נשמה של אדם, שאינו מתכוון להפוך את הערב לשירה בציבור, ועדיין יודע נפש מאזיניו, ומשאיר מקום להצטרף לשירים המוכרים. עמיר בניון משכנע, כמו תמיד, שהוא מתכוון בקול הגבוה שלו לדברים שהוא שר. יש שירים שכבר הופקעו מנחלתו לטובת נחלת הכלל, כמו "ניצחת איתי הכל", "עומד בשער", "שלכת", "כשאת עצובה", ושירים אחרים מצוינים כ"סופה" – בו קולו הגבוה של עמיר בניון דוהר על קצב שמוליך מסערת הים אל סערת הלב.
עמיר בשירתו כמו מנצח על הקהל, ויוצא כרגיל מנצח גדול  בהפקה יפהפיה של מוסיקה ישראלית מקורית, שמקבלת את המגיע לה מכל בחינה של תזמור, עיצוב במה ווידיאו, סאונד תאורה.

שירים: רק את, מנגינה, געגוע, יש לי חלום, בשורה, עיניה, געגועים לדימיון, זיני, מלאך, נשמתי, ספירה לאחור – ישי ריבו, תוכו רצוף אהבה – ישי ריבו, מורה לחיים – ישי ריבו, סופה, אינתי עומרי – מיכה שטרית, לפעמים – מיכה שטרית, שמחות קטנות – מיכה שטרית, ניצחת איתי הכל, שלכת, דרך, עומד בשער הדרן: אחרי עשרים שנה, הכל עד לכאן, כשאת עצובה
נגנים: אודי תורג'מן – פסנתר, אביב ברק – תופים, יניב דדון – גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית, שם חמי – גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, בוזוקי, שלומי מנצור – גיטרה בס, הלל אמסלם – כלי הקשה, אלעד לוי – כינור, רן רייטן – קלידים, מחשב
סאונד: אמנון גוזי, עיצוב במה ותאורה – אייל תבורי

צילומים: מרגלית חרסונסקי

יש לי חלום

געגועים לדימיון

נשמתי

תוכו רצוף אהבה עם ישי ריבו

סופה

ניצחת איתי הכל

עומד בשער

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. עמיר מתוך הצניעות שלו פתח יפה אבל מעט חלש מבחינת העוצמה.
    אחרי מספר משפטים זה השתחרר לגמרי.
    הוא החל להרגיש נוח.
    כמי שמחובר למוסיקה בנימים, אני מרשה לעצמי לומר שעבורי בוודאות מדובר ביוצר החשוב והטוב ביותר בארץ ב- 20 השנים האחרונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן