המוסיקה של נורית הירש נמצאת בתוכנו, מהלכת בינינו, חלק בלתי נפרד ממה שמכונה "זמר עברי", שמבחינה מוסיקולוגית – הוא אינו זמר עם (פולק מיוסיק) המזוהה על פי אלמנטים מוזיקליים כמו המוסיקה היוונית, למשל, אבל מוסיקה של הוויה תרבותית מקומית, ומבחינה זו, נורית הירש תופסת מקום טוב באמצע במהלך כחמשת העשורים האחרונים, מקום של כבוד בין נפילים כזעירא, ארגוב, וזהבי, וילנסקי, רוזנבלום, רכטר ואחרים. רשימת כותבי המילים, הזמרים שביצעו את שיריה – תעיד כי היא מלחינה פלורליסטית, קשובה, פתוחה, ורסטילית, עממית, ומצד אחר – לא הכי בררנית.
זו הסיבה ש"המיטב" הוא מושג בעייתי לטעמי, במיוחד כשמדובר ב-44 שירים מתוך מאות שירים שהלחינה נורית הירש. בכלל, "מיטב" אומר – המבחר הטוב והמשובח ביותר, דה בסט אופ דה בסט.
אחרי ששמעתי  את הדיסק הכפול, אני בוחר לעצמי 16 שירים הנחשבים בעיני ה"מיטב" של נורית הירש, מלחינה שתמיד הפתיעה אותי במגוון ההשפעות המוסיקליות שלה, רבת צבעים, לא צפויה, לא אחת ואחידה, פעם פולק, ברזיל, צרפתי, רוסי, פופ, סול מיוסיק. ולפעמים – לחנים שאין לך מושג מה מקור השראתם. מלחינה לכל עת, שאתגרה את עצמה בטקסטים של מיטב הכותבים והפזמונאים מאהוד מנור, אורי אסף, דודו ברק, נתן אלתרמן, יורם טהר-לב, לאה נאור, רחל שפירא. אז מהו המבחר שלי?

1. פרח הלילך – חוווה אלברשטיין (מילים: אורי אסף, הקלטה 1979) בביצוע המיוחד, הצנוע, הנפעם של חווה. עשוי מחומרים משמרים. מתאהבים בו מחדש, בליווי של גיטרה אקוסטית בודדת, טקסט יפהפה על אהבה שבשתיקה, ממש כמו שמילים אינן יודעות לומר אחרת –  כמה יפה פורח הלילך. זה מסוג הטקסטים לחנים שבכתיבתם-הלחנתם היתה השראה גדולה.
2. "חשמל זורם בכפות ידיך" – רותי נבון (מילים: יורם טהר-לב, 1974)  רוק סול מפתיע בסוגו לאותה תקופה, טעון אנרגיה, שיר שנחשב בעיני כמהפיכת זוטא באותם ימים, גם בזכות הביצוע הנועז של רותי נבון.
3. "כחולה כחלום" – שלישיית גשר הירקון (מילים: אורי אסף, 1966) זה נשמע לי כפן הצרפתי של הירש, כזה שנסון, על חלום רומנטי שמעורר הרבה שאלות ותהיות. המנגינה והביצוע מחלחלים גם היום.
4. "איתך ובלעדייך" – יהורם גאון (מילים: נתן אלתרמן, 1982) קודם כל זה הטקסט היצרי והציורי של אלתרמן כובש – "על ערפל גופך גופי מתגעגע" שנית הלחן והעיבוד המפתיעים של הירש. המוטיב הרוסי (המנדולינות בפתיחה) הלחן החדפעמי, החיבור האולטימטיבי למילות המשורר.
5. "בן יפה נולד" – רבקה זוהר (מילים: אהוד מנור, 1970) על הבן היפה שנולד על כתף הכרמל, שמנור כתב לאחר נפילת אחיו. תמצית השכול, בעיני המלחינה. הלחן הוא בעל טעם "ישראלי", מסוג הלחנים שיכולים להיוולד רק בשדותינו והביצוע של זוהר דרמטי, מחלחל וחודר.
6. "אל תשאלי אם אני אוהב" – דיוויד ברוזה (מילים: עמוס קולק, שיר מתוך סרטו של קולק, 1979) ועוד פן של הירש, שמצטרף אל מניפת צבעיה המוסיקליים – פולק-קאונטרי בבביצוע הרגיש של ברוזה.
7. "בפרדס ליד השוקת" – יהרם גאון (מילים: יורם טהר-לב, 1983) על חיפוש האהבה הגדולה, על תום הנעורים וימי התמימות. למעשה, שיר געגועים, מנגינה גאונית בקצב שלה, בפשטותה המלודית. מזוהה מאוד עם הביצוע של גאון, אם כי לא הייתי מסרב לשמוע איטרפרטציה חדשה.
8. "בוא בשלום" – להקת הכיס עם דלית כהנא (מילים: רחל שפירא, 1982) שיר שהוקלט בימי מלחמת שלום הגליל, שביטא את משאלות ההורים הדואגים באותם ימים, שיר שממזג נופים מקומיים  עם תחושות הדאגה של הרבים. לחן יפה בצניעותו, מזוכך,  הכי ישראלי ששמעתי, ביצוע מיוחד דווקא על-ידי זמרים לא מוכרים שבחיבור קולותיהם יש משהו מאוד יפה בראשוניותו.
9. "אתה לי ארץ" – ירדנה ארזי (מילים: יהורם טהר-לב, 1984) על הליכה בדרכי הארץ, בדרכים צרובות בשמש, על שורשים שכבר נקלטו, ובכל זאת השאלה – "הזאת הארץ הטובה", לחן מינורי נוגה ויפה מאין כמוהו, מוטיב רוסי שכזה, מתנגן ומלטף, וירדנה ארזי – באחת משעותיה היפות.
10. "בלדה לשוטר" – אושיק לוי (מילים: אהוד מנור, 1971) מתוך פסקול הסרט "השוטר אזולאי". שיר נוגה שממשיך לעורר בי תערובת של עצבות מהולה בנוסטלגיה. איך זה התקשר עם הסרט של קישון בכיכובו של שייקה אופיר? לא יודע, אבל הלחן, העיבוד הטעון וביצוע הנשמה של אושיק ממשיכים להפעים.

11. "הבתים שנגמרו ליד הים" – אריק סיני (מילים: אהוד מנור,1982) לביצוע של סיני מתלווה שירת רבים, שיר על אשר  שהתרחש בין המרזב והברוש – שיר געגועים "ארצישראלי" מובהק, גם הלחן המתנגן, גם מבחינת העיבוד של מתי כספי שחף מהשפעות מערביות.

12. "אבניבי" – יזהר כהן (מילים: אהוד מנור, 1978) לא שיר שיכנס לדיסק האוסף האולטימטיבי שלי, אבל בכ"ז – חושיה המסחריים של הירש עבדו היטב בכתיבה לתחרות האירוויזיון של 1978, ומדובר בשיר על שפת הבית (שפת סתרים של הקטנטנים של פעם על מנת שההורים לא יבינו אותם) שנועדה למעשה לפסטיבל הילדים. גם כאן הירש מחליפה צבע, לקצב פופ סוחף, ויזהר כהן הלך שבי אחריה.

13. "נחמה" – חווה אלברשטיין (מילים: רחל שפירא, 1983) דווקא בביטוי תחושת הקולקטיב, עלולים לגלוש למשהו דביק, אבל אצל רחל שפירא – זה בד"כ לא קרה. שיר על תמורות בפתח, ואלברשטיין בפרשנות האישית שלה הועדפה ע"י הירש באוסף השה על פני אילנית, שלה נכתב השיר. חשים במילים, גם בלחן את עומק ההזדקקות לנחמה, בטון, בסולם, בעיבוד. שיר נצח.

14. "תני לי יד" – בועז שרעבי (מילים: שמרית אור, 1983) לפי עדותה של נורית הירש, השיר יועד במקור לזמרת (אילנית ועופרה חזה סירבו) ואיכשהו הוא הגיע מהמגירה לסרטו של אורי ברבש, "מאחורי הסורגים" ולבועז שרעבי שהשתתף בסרט בתפקיד הראשי. והנה, בביצוע,  קיבל השיר את מימד התפילה ואת טון הנשמה. מנגינה בת אל מוות, ולא איכפת היה לי לקבל ביצוע נוסף – עכשווי של שרעבי לשיר הזה, הגם שבביצוע הישן לא חסר כמעט דבר.

15. "אהבתה של תרזה די-מון" – אילנית (מילים: לאה גולדברג, 1970) אם אני נזכר בגעגוע בפסטיבלי הזמר של פעם, זה בזכות השיר הזה, שיש בו משהו טהור וראשוני, למרות שהביצוע הנרגש-צעקני המסוים הזה לא הכי מרגש אותי. וגם כאן, המוסיקה של הירש משנה פניה, מפתיעה מחדש.

16. "ללכת שבי אחריך" – אילנית ושלישיית "צבע טרי" (מילים: אהוד מנור, 1973) גם זה שייך לשירון הלאומי,  שיר אהבה לארץ ישראל, מנגינה שנחרטה חזק במאגר הזיכרון הקולקטיבי. לא שיר שאני מתחבר אליו במימד האישי, אבל כלחן נאמר – ארצישראלי עממי, יצא להירש משהו שמיצג את הקשר האמיתי לאדמתנו.

שרים נורית הירש – מופע עם הפילהרמונית בהיכל התרבות תל אביב

ירדנה ארזי – אתה לי ארץ