IMG_3432

ההופעה בת"א

אנגלברט הומפרדינק

היכל התרבות ת"א
3.5/5

אל תחשדו בסנכרון שפתיים, למרות שאנגלברט הומפרדינק החזיק את המיקרופון לעיתים בגובה המותניים, בשעה שהוא שר. בואו נאמין שגם בגיל שלו, 79 ,זמר עדיין יכול להגיע לגבהים כאלה, שהוא יכול להרחיק את המקרופון מרחק חצי מטר מפיו. אם זה הטווח הקולי האמיתי שלו, אם אין כאן פלייבק, רק טכנאי סאונד גרוע יכול להרוס לו, וזה מה שארע בהיכל. בשירים הראשונים התזמורת חנקה אותו. גם בהמשך התלונן הומפרדינק כי "איש הסאונד חדש", כאילו שזה צריך לעניין את הקהל.
מי מעוניין בשירים חדשים של הומפרדינק? הצחקתי אתכם. היו שני חדשים שהקהל נחר בהם.
אל דאגה: אנגלברט הומפרדינק יודע את נפש הקהל. ה – old standards הם שנצרבו  בזיכרון הקולקטיבי. הוא גם יודע שלקהל הזה הכי מתאים בידור. לשחק אותה בקלילות הומוריסטית בין השירים עם בדיחות של קשישים, סומך בביטחון מופגן על הכריזמה הבימתית. מרגיש, Entertainer וגם יודע לצחוק פה ושם על הגיל ולעבוד עם תזמורת עדכנית של 8 נגנים..מודע לעברו ומתפאר בו. מרשה לעצמו אפילו כמה צעדי ריקוד שלא יגרמו להזעיק לבמה בלוני חמצן.
את הסרטונים על הקריירה שפתחו את הערב ראיתי עוד בהופעתו ב-2011 בהיכל נוקיה. מידת הפתטיות  לא עברה את גבול המותר. גם ניל סדקה ופול אנקה עושים את זה. מסכי הוידיאו בזמן שהוא שר – מראים אותו בעלומיו, כאילו לומר – מה יפות היו השנים ההן וכמה יפה הייתי. במחשבה שנייה, הקהל (רבים בגילו) הגיעו להיכל בשביל להתרפק על אנגלברט הומפרדינק מודל שנות השישים. הוא מודע לזה בגדול.
הומפרדינק נראה מעט משועשע, אפילו צוחק על חשבונו, לא לוקח עצמו הכי ברצינות. הוא בא לתת שאו במובן הכי אנכורניסטי של המילה עם שתי זמרות בלונדיניות שמפזמות ומפזזות מאחוריו ולצידו.
לא האמנתי למשמע אוזני כשהוא בחר לשיר Love Story, מהשירים היותר שחוקים ברפרטואר שירי האהבה. זה לא שלא ידענו מה האוריינטציה של זמר הבלדות הזה, אבל אני מעדיף כבר לראות אותו מתבדח על חשבון דין מרטין האלכוהוליסט, כשהוא מציג סרטון של שניהם מלפני חמישים שנה או להקשיב לקהל ששר איתו Lonely Is The Man Without Love, מאשר להתמרח על "סיפור אהבה".
הוא ירביץ חיקוי של "יריבו" בשנים ההן – טום ג'ונס בשיר It's Not Unusual, ינסה דואט גרוע עם קולו של אלטון ג'ון מאלבום הדואטים האחרון שלו.
הומפרדינק מגוון בהרבה קאברים – שיר קאנטרי כמו Help me make it trought the night של כריס כריסטופרסון, ניל סדקה של  The Hungry Years, דילן של Make You Feel My Love, ריי צ'ארלס של I Can't Stop Loving You. הוא יחבוש כובע בוקרים שחור כדי לשיר בסגנון קאנטרי I'm On Fire של ברוס ספרינגסטין.
המטפחות האדומות יחולקו לקהל אחרי Release Me. הוא לא יעזוב את הקהל. בלי השיר הזה. בהדרן השני יגיע For The Good Time. הזמנים הטובים של הומפרדינק לפני כמעט חמישים שנה ממיסים עדיין לבבות, ומתברר  שיש זן של "מעריצים מבוגרים", שקסמו של הומפרדינק ממשיך להלך עליהם, והם ילחמו על כל מטפחת אדומה שהוא משליך מהבמה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

This Is The Lovely Way, Another Time Another Place, Am I That Easy To Forget, Love Story, A Man Without Love, After The Lovin', Help Me Make It, Quando Quando, The Hungry Years ,Something About The Way You Look, Make You Feel My Love, I Can't Stop Loving You, Thinking Out Loud, Power Of Love, I'm On Fire, How I Love You, The Last Waltz, Medley: The Moment In Time, The Way It Used To Be, Les Bicyclettes, There Goes My Everything, Spanish Eyes, Release Me, For The Good Times

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. היו זמנים.
    אוהב את הכתיבה של חרסונסקי עוד מהתקופה שכתב על העטיפה האחורית של התקליט של נועם קניאל (1974).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן