המוזה ביקרה אצל מיוז. קולו המיוסר של מת'יו בלאמי מקונן בשיר הפתיחה: "מבחוץ אתה חי ובועט/ מבפנים אתה מת".  הצליל האלקטרוני והקצב  נצמדים לקול הגבוה והמיוסר. ב – Mercy , הסינגל השני מתוך האלבום השביעי של הלהקה נפתח ב – "Help me, I’ve fallen on the inside", על אדם שמאבד תקווה אחרי שהשיטה הפכה אותו ליצור אוטומטי והוא מנסה לברוח מהשולטים עליו.
תצרפו לשניים האלה את Psycho, ותבינו מדוע מעריצי מיוז טוענים כי זה אלבומה הטוב ביותר עד כה. ה"פסיכי". זה הולך ככה:

Love, it will get you nowhere/ You are on your own/ Lost in the wild/ So come to me now/ I could use someone like you/ Someone who'll kill on my command/ And asks no questions

I'm gonna make you/ I'm gonna break you/ I'm gonna make you/ A fucking psycho/ A fucking psycho/ A fucking psycho/ Your ass belongs to me now

אלבום שבו נושבות רוחות שנות השמונים כמו  Mercy בסגנון U2, הרמוניה נוסח קווין בשיר Defector. קטעי המעבר המדוברים (JFK) עשויים בנוסח פינק פלויד. מצד שני, מיוז לוקחים אותנו לגמרי לזמן הזה, בהפקה רוק מלוטשת של  Mutt Lange, בנגינה הנפלאה של בלאמי בגיטרה מובילה, בשירתו הדרמטית בגיוון צליל מטאלי בשיר The Handler.
Drones נשמע כאלבום קונספט מבחינת הנרטיב (על מהות האדם בתקופה שבה ניטל ממנו צלם אנושי והוא נשלט ע"י שטיפת מוח). המוסיקה מחוברת רעיונית,  ויש גם זיקה מוזיקלית בין רצועה לרצועה.

Dead Inside
2. [Drill Sergeant]
3. Psycho
4. Mercy
5. Reapers
6. The Handler
7. [JFK]
8. Defector
9. Revolt
10. Aftermath
11. The Globalist
12. Drones

וידיאו: Dead Inside