עד "סקס בומב" הקהל האזין רב קשב, אבל לא גילה שום התלהבות. טום ג'ונס החליט לפתוח את הערב בשירים פחות מוכרים, לחזור למוסיקה שהשפיעה עליו – בלוז, גוספל וסול. הפתיע אותי, שהוא פתח ב – Burning Hell, בלוז של ג'ון לי הוקר עם סולו חשמלית מצוין מנגן שנשמע גיטריסט-על. בהמשך יגיע עוד בלוז Soul of a Man של בליינד וילי ג'ונסון. טום ג'ונס זמר בלוז?
אל דאגה – הפיצויים יגיעו, ביניה, איך לא – "דליילה" (גם כאן מקבלים בעיבוד ריף בלוזי), Green Green Grass Of Home משדות הקאנטרי, וכמובן It's Unusual שאצל ג'ונס הופך מפופ לריתם נ' בלוז מקפיץ. הוא אינו  מחניף בכוח. נוסטלגיה – אינה בדיוק הסיפור שלו, הגם שבגיל 77 מותר לו להתרפק, כשמולו קהל ששילם על געגועים ולהיטים ישנים.
טום ג'ונס מהדורת 2017 אינו זמר מכוון לסבתות מתגעגעות, ששרו בשישים את "דליילה" בקריוקי וזרקו לעברו חזיות ותחתונים. הוא היה שם במצעדים  באותם ימים. למעשה, התשובה הבריטית לאלביס פרסלי, ידידו. כשאלביס שמע בפעם הראשונה את קולו של ג'ונס, הוא היה בטוח, כי מדובר בזמר ריתם אנד בלוז שחור. לג'ונס יש עדיין כל הנתונים של זמר שרחוק מלהכריז על יציאה לפנסיה. כל התכונות שעשו אותו זמר גדול – קיימות בגדול, דווקא משום שג'ונס מתייחס היום למוסיקה ממרום גילו, בצורה רטרוספקטיבית-רוחנית, בלי לשים אצבע על להיט כזה או אחר, בלי להיות הבדרן בלאס וגאס, אלא לחבור הכי אותנטי למקורות ולהרכב סופר מהוקצע של עשרה נגנים ביניהם – כלי נשיפה, אקורדיאון, טובה.
האטרקציה הגדולה: הבריטון הנדיר שלו לא איבד דבר. ברגעים מסוימים הוא נשמע אף טוב יותר מאי פעם. האטרקציה הנוספת: החיבור לנגנים המבריקים שלו, שעושה בשבילו חלק נכבד מההצגה בעיבודים מגוונים, במינונים מדויקים של גיטרות וכלי נשיפה. Pussy Cat, למשל, נוגן ללא כלי הקשה – בליווי אקורדיאון וגיטרה אקוסטית במקצב ואלס, וזה נשמע נפלא. ג'ונס אינו מעמיד פנים של צעיר כמו רוד סטיוארט. הוא לא צריך. הוא עדיין נשמע טום ג'ונס עם כל הקול הגדול. הוא אינו ממציא עצמו מחדש, אבל בניגוד לרבים מעמיתיו בגילאים האלה (אנגלברט האמפרדינק, למשל), הוא מתחדש. ג'ונס לא טיפש. הוא הרי יודע שהקהל  משלם עבור השירים המוכרים הגדולים, שרוב מעריציו גדלו עליהם, לא על בלוזים שג'ונס גדל עליהם, אפילו לא על גרסה מוצלחת ל –  – Tower Of Song של לאונרד כהן. ההופעה בהיכל לא סימנה תחיה מחודשת של ג'ונס, אלא חיבור מוצלח של תחנות וסגנונות מכל הזמנים בצליל מדויק ומלוטש. דווקא משום שטום ג'ונס מתייחס היום למוסיקה  ממרום גילו, בצורה מקצועית, בלי לשים אצבע על להיט כזה או אחר, אלא לחבור לכל תחנות דרכו הכי אנרגטי ובתזמור מושלם – הוא רלוונטי עד מלהיב.

צילום: מרגלית חרסונסקי

1. Burning Hell John Lee Hooker Cover
2. Run On – Traditional Cover
3. Mama Told Me Not to Come – Randy Newman Cover
4. Didn't It Rain
5. Did Trouble Me
6. Sex Bomb
7. Take My Love
8. Can't Hold Out
9. Delilah
10. Soul of a Man – Blind Willie Johnson Cover
11. Tower of Song – Leonard Cohen Cover
12. Green Green grass Of Home
13. Pussy Cat
14. It's Unusual
15. You Can Leave Your Hat On – Randy Newman Cover
16. If I Only Knew
17. I Wish You Would – Billy Boy Amold Cover
18. Encore:
19. Kiss – Prince Cover

20 Strange Things Happening Every Day

וידיאו: Kiss של פרינס עם ההרכב שליווה את ג'ונס בהיכל מנורה מבטחים