יענקל'ה רוטבליט צילום מרגלית חרסונסקי

השקת האלבום החדש

החצר האחורית

פסטיבל הפסנתר
4/5

המופע  נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא את שיריו, לעיתים העז ממש לשיר ("הרצל").
להקת רוק בישיבה? זה הקונספט: תן בראש, אבל שמור על כבודו של יענקל'ה רוטבליט, או הבלט את נוכחותו, כי מתחילתו של המופע ועד סופו – הוא-הוא הסיבה למסיבה. לרוטבליט אין ממש סיבה לחגוג. "הסיפור הגדול" מהאלבום הראשון עדיין חוזר ומאיר מציאות שבה "שני עמים אוחזים זה את זה בגרונם/ וכובש ונכבש נכבשים עד עפר".
עברו כשלוש שנים מאז מופע ההשקה של האלבום הראשון. המופע החדש מתבסס על תערובת בין הישן לחדש. כמו אז, ההופעה היא מעין אולפן על במה. תומר יוסף (תופים, שירה), איתמר ציגלר (בס, שירה), גדי רונן (פסנתר,שירה) בתוספת רון בונקר (גיטרה חשמלית) תום דרום (קלידים) שרו וניגנו את השירים בלי פוזות, בלי התרפסות. גם הפעם שמרו על מהות הפרויקט – קברט פוליטי חברתי סטירי מבית היוצר. הקהל של שישי בצהריים באולם רקאנטי קיבל את ההרכב בהתלהבות, שנדמה כי הפתיעה אפילו את המשתתפים.
מה השתנה? מה המצב נכון לעכשיו? יענקל'ה רוטבליט מוטרד ממצבו של העולם ב"הכל שקוף". הכל התחלף. זה אינו עולם שהוא מכיר. הוא צפוף מדי, שקוף מדי וצודק מדי. מה עושים עם כל כך הרבה דורשי צדק. כמה שירי מחאה אתה יכול לכתוב, כשלכולם מגיע הכל. מ"החצר האחורית" מגיע משב רוח המייצר את האנרגיות המוסיקליות, שנותנות לרעיון חיים עכשוויים. רוטבליט ציני ומבואס,אבל התוצאה המוסיקלית חגיגית. העולם שקוף, צפוף ושמח. אם דיברנו על מסיבה – גם כאן ממשיכים לחגוג. שירים נוגים? – "האור החדש" – אנטיתיזה לגרוב של הלהקה בשיר המדבר על ליקוי מאורות – "אויה להולכים בחושך וקוראים לו האור החדש".
החוכמה בחיבור בין להקת רוק ומשורר היא באינטרקציה אפקטיבית בין מילים למוסיקה. לעיתים קיימת תחושה שהם נעים זה לצד זה בלי להיפגש, אבל במרבית השירים – יש חיבור. ב"עובר ושווא" יוצא רוטבליט בכתב ייאוש על הקיום המקומי תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה אתת העתיד שלי בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד כה. לפחות – תחזירו לי את העתיד. ממי הדרישה? במי האשם? הרי פני הדור כפני מנהיגיו. מי יכול לתת כאן ערבות כלשהי על העתיד? הטקסט אינו מוביל לשומקום, כי אין עתיד, וכך נשארים עם שיחת קיטורים בסלון של שישי. במוסיקה של תומר יוסף והחצר האחורית ישנה איזו נחמת פורתא. היא מוציאה אותנו מהאזור הזה ומכניסה לאזורים אפרו-קריביים כיפיים, שמתכתבים עם רגאיי. המנגינה, השירה הבהירה והבוטה אינן משאירות מקום לספק. המוסיקה הגרובית נשארה ההווה והעתיד הכי בטוחים גם באזור ללא עתיד. יש כאן משהו שמתעלה מעל המציאות. סוג של בריחה מבורכת.
גם ב"אחד משלנו" מתרחשת הדדיות מלהיבה. אנחנו עם ככל העמים. אנחנו מבינים מהו צדק, אבל גם לוחצים על ההדק. אחד משלנו פתח עסק, אחד משלנו ברח עם הכסף. אחד משלנו הכה את הילד, אחד משלנו יושב בכלא. אחד משלנו הביא את הבשורה, אחד משלנו קרא למשטרה. ה"אחד משלנו" ממש לא מיוחד. אנחנו עם ככל העמים, אנשים רגילים בטוב וברע.
זה מגיע בסוג של ראפ-רגאיי, שמח ומקפיץ, שחובר למסר וגם מעלה חיוך ציני של חבר'ה שאומרים: עזבו אתכם מכל המיתוסים, בואו נחגוג, כי בתוך עמנו אנו חיים, עם ישראל חי וקיים, זה לא ממש ה"בחרתנו" הזה, אבל אפשר לברך – שהחיינו.
"הפליט" מגיע בהדרן. רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי: איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסייה של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם. תסמונת ההורים המכים? גם כאן "החצר האחורית" העניקה לטקסט דרייב אפרו פאנקי חזק, שהופך את האמירה למחאה נוקבת. למעשה, משגרת את המסר כמו טיל למקומות שבהם הוא צריך לנחות.זהו המוטו של הערב: המוסיקה "שמחה" כביכול, ועם זאת מדגישה את המסרים הביקורתיים במקצבים משתנים, בקולות חזקים כדי להפוך אותם לנוקבים וחודרים. במקום לשדר ביאוס, רוטבליט מעדיף לחגוג עם חבורת המוסיקאים שלצידו, למרות שממש אין סיבה לחגיגה.

שירים: נגמרה המסיבה, שני שקרים, העולם שקוף, אחד משלנו, קודקוד, הסיפור הגדול, ים המוות, הרצל, האור החדש, עובר ושווא, שעת הזאבים, מענה קולי, פרזות, השעה מתארת, לשרוק בחושך, הדרן: באתי אליך, הפליט.

צילום: מרגלית חרסונסקי

החצר האחורית ראיון לקראת השקת האלבום

העולם שקוף

אחד משלנו

הסיפור הגדול

עובר ושווא

הפליט

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן