שירי מחאה בבית נשיא ישראל?

בוב דילן וג'ון באאז בבית הלבן

0/5

אתם מתארים לכם מצב ששלום חנוך, אהוד בנאי, דיוויד ברוזה, אביב גפן, הדג נחש, מוקי, יהודה פוליקר וחוה אלברשטיין מתייצבים בית נשיא ישראל לשיר שירים למען זכויות האדם, אי אפליה, שוויון וצדק חברתי? חזון אחרית הימים?
זה מה שקרה השבוע בארצות הברית של אמריקה: בוב דילן, ג'ון באאז, ג'ון מלנקמפ, סמוקי רובינסון, ג'ניפר הדסון, וויל איי.אם ועוד אמנים מהשורה הראשונה, התייצבו בבית הלבן בוושינגטון די.סי לשיר שירי זכויות האדם מול הנשיא ברק אובמה בחודש הנקרא "חודש ההיסטוריה השחורה" וביוזמת התנועה לזכויות האדם. האירוע הועבר בשידור ישיר ב – PBS, רשת טלוויזיה ללא מטרת רווח הנתמכת ע"י מוסדות השלטון בארה"ב.
הנשיא אובמה פתח את האירוע בדברים על התפקיד החשוב של התנועה לזכויות האזרח, כשהוא מצטט את דברי איש הקונגרס ג'ון לואיס – "בשעות האפלות ביותר, מוסיקה ושירים הרימו את רוחנו, נתנו לנו תקווה".
בוב דילן, בהופעת בכורה בבית, הלבן הגיש ביצוע אינטימי ל"הזמנים משתנים" – The Times They Are AChangin, גם חברתו למאבק על זכויות האדם בשישים ומי שהופיעה איתו בסיבוב ההופעות The Rolling Thunder Revue בשבעים (שהתמקד בזכויות האדם), הזמרת ג'ון באאז עלתה לשיר את שיר המחאה הוותיק We Shall Overcome.
בשורה הראשונה נראה סטיווי וונדר שהקשיב לוויל. איי.אם. מבצע את שירו Master Blaster. אובמה אינו מסתיר את אהבתו המיוחדת לוונר ומכנה אותו "הגיבור שלי". ג'ניפר האדסון וסמוקי רובינסון שרו את People Get Ready. ג'ון מלנקמפ דיבר על עצמו כנער שגדל בסביבה אלימה במהלך המאבק של התנועה לזכויות האזרח בשבעים. הוא עצמו שר את Keep Your Eyes on the Prize.
התנועה לזכויות האזרח לא הייתה מה שהיא ללא הסיוע של המוסיקה האמריקאית. ליוצרים בתחום הבלוז,הגוספל, הפולק והרוק היו יותר מיד ורגל במהפכה, ומדובר במאות שירים, חלקם מוגדרים "שירי מחאה" שנכתבו על נושא זכויות האדם מ – We Shall Overcome שהתבסס על שיר של זמר העם פיט סיגר, שהיה השיר המרכזי הבולט במאבק למאן המטרה, שיר שמזוהה מאוד עם הקהילה האפרו-אמריקנית, השיר "מתי נשולם על העבודה שעשינו" When Will We Be Paid For the Work We've Done?" של הסטייפל סינגרס, שמתייחס לעבדות של השחורים והניצול של הפועל השחור בארה"ב, השיר Oh Freedom, גם הוא נטוע חזק בקהילה האפרו-אמריקנית, שיר שבוצע ע"י ג'ון באאז ביום נאומו המפורסם (I Have A Dream) של מנהיג השחורים מרטין לותר קינג, שיר שהפך להימנון התנועה.
"Oh, Freedom! Oh, Freedom over me! Before I'll be a slave, I'll be buried in my grave …"
אם לחזור לפתיחה: אני זורק כפפה לשמעון פרס, נשיאנו. נכון שז'אנר שירי המחאה ממש לא מפותח אצלנו, אבל יש שירים (אהוד בנאי כתב שירי מחאה כ – "עבודה שחורה", "ערבב את הטיח") ולעולם לא מאוחר. ארגן ערב כזה. מדינת ישראל, עם כל הבעייתיות – יכולה לפתוח דף חדש בנושא זכויות האזרח. ערב מהסוג שנערך בבית הלבן יכול להיות יריית פתיחה. עם כל התמימות שבדבר, צריך להאמין שמהמוסיקה תיפתח הטובה.

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן