"הנה ימים באים"

אילנית ונורית הירש

תיאטרון יהלום ר"ג
3/5

נורית הירש -קלידים, רוני ווייס – קלידים וניהול מוסיקלי, שמוליק בודגוב – גיטרות, איתי שימרון – בס, דורון אייזנר – תופים. צח-כרמלי הפקות

חילקו שירון אחד לכול זוג, בגלל מצוקת עותקים. מה טוב ומה נעים שבת שרים גם יחד. המלחינה מאחורי הקלידים, הזמרת לצידה. צליל או שניים ומדליקים אור באולם. הקהל פוצח. נשארתי בודד.
מה הביא את נורית ואילנית לערב משותף? קודם כול 80 שירים שנורית הלחינה לאילנית. נורית דאגה לדחוס גם שירי ילדים לערב. ובטח השירים שלקחו אותם ליוון, יפן, לאירוויזיון הראשון של ישראל בלוקסמבורג.
זה הולך ככה: נורית ואילנית פותחות, אח"כ נורית לבדה מוציאה את הציבור לשירה, בהמשך אילנית סולו בניצוח רוני ווייס ובסוף שתיהן להדרנים. מ"עושה שלום במרומיו" (זה שלה, לא שיר עממי) ועד "אח יא ראב" ו"פרח הלילך". שירים של השראה ושירים לפי הזמנה. בין השירים – כל מיני מעשיות. מתי, איפה, איך. ובגילן (לא לגלות!) – זה הזמן לנוסטלגיה. ואגב, כך, למה צריכים לחשוף סוד הגיל, כשהן נראות ככה.
מתחילים: "רק בינתיים" (טהר-לב), "נחמה" (רחל שפירא), "זמר שכזה" (רוטבליט), "בעקבותיך" (מנור) שלא יהיה ק עצוב. אני רושם בפנקסי: ההבדל בין נורית לשרהל'ה, שנורית חתומה על כול השירים של הערב. אבל האינטונציה של הירש כמנצחת על שירת הרבים היא מהסוג של מנחות במועדוני זמר. דיבור חתוך מודגש עם "ררררייש" צורמת. כזה קיבוצניקי. מצלצל קצת ארכאי.
"בפרדס ליד השוקת" שר העם, ומה חבל שלא ניתן לארגן לו גם רחבה לאיזה צעד תימני. נורית למזמרים: "אתם ממש חבורת זמר גדולה אחת וענקית". חנופה מעולם לא הזיקה.
מה מוביל את הירש לבמה? תסמונת הרטרו? הגשמת חלום מאוחרת? להשמיע גרסאות המלחינה? – בינוניות ומטה. טוב שלפעמים היא גם יודעת להיות קצת צינית כלפי עצמה, כשהיא מספרת על איך כותבים שירים הרואיים ומנצחים לפסטיבלים כ"ושוב איתכם" עם סוף תוקפני כזה.
להסתפק באילנית? שובה של האילנית לא מבשר על שומדבר חדש. לא שיר ולא דיסק. אבל אין כמו אילנית 2003 לשחזר את אילנית 1973, ואמנם "אי-שם" מהאירוויזיון הראשון שלנו, מושר כמעט באותו הפאתוס, עברו 30 שנה. השכפול כמו פעם.
ומה לא עושים בשביל להראות שהירש חתומה גם על שירי ילדים. אילנית הולכת גם על "הבית של פיסטוק" ועל "פרפר נחמד". יאללה , מכניסים הכול. גם שיר מאילן ואילנית. אבל למה אילנית לא מבצעת שירים אחרים ( "השוטר אזולאי")
ופתאום הציפיני רגש נוסטלגיה נעים למשמע "מחלוני וגם מחלונך, אותו הגן נשקף אותו הנוף" המיתולוגי, אני מדפדף במהירות בשירון, והופה – אין. מה קרה? נגמר התקציב למילים. ודווקא לאה גולדברג. אבל "כבר אחרי חצות" – מי צריך שירון. והנה גם אחד שהירש לא חתומה עליו – "שרי יום חולין" של שפירא ורוזנבלום. מתי הדיסק חדש של אילנית? מתי ערב בלי שירונים. אני בטוח שהירש תעזור לה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן