עיון ביקורת

דודו בלילטי – גניברי, קונגה, טבלה, סנגומה אברט – תופים, אבטה בריהון – סקסופונים, רע בר-נס – מרימבה, חזי חייט – גיטרה, חגי בליצקי – קונטרבס.

פעם ראשונה שאני נתקל בדודו בלילטי, איש ההקשה הירושלמי. ישבתי שורה הראשונה באולם 2 בסינמטק והתחברתי חזק ללהט שלו בהקשה, לצליל המאוד אדמתי. לקשר  העין והרגש שהוא יצר עם האורח שלו מליון צרפת – המתופף סנגומה אברט, שלפן התוכניה ניגן עם ענקים כמו דיזי גילספי ועד בני גולסון ומנהיג כיום הרכב ייחודי שנקרא The Nomads Of The Desert. אחרי ההופעה דודו סיפר לי שלא סתם הקשר הזה נוצר מהופעה אחת. יש ביניהם היכרות של כמה שנים. ראו להם בעיניים שהם נהנים לנגן יחד.

אבל סנגומה אברט היה אחד בין שישה נגנים שהגיען מעולמות תרבותיים שונים וניסו ליצור את הפיוז'ו האפרו ג'אז מרוקאי. מה זה? שילוב יחיד במינו של מוסיקה אפריקאית ומוסיקה מסורתית מהרי האטלס – הגאנווה עם אלמנטי של ג'אז ופאנק.

לא הרבה יוצא לי לשמוע חיבורים אותנטיים במשבצת "מוסיקת העולם".

מה שדודו בלילטי יצר כאן הוא בפירוש הדבר האקלקטי הזה שהוא מכנה אותן "צליל האדמה" - The Sound of the Ground מיקס בין מסורתי לעכשווי, ג'אז ובלוז – משהו מורכב יותר בתוך הוורלד מיוסיק. דודו ספג מהמוסיקה האפריקאית, משיתופי פעולה עם מוסיקאים סביב הגלובוס. בלילטי פתוח, משתף פעולה למופת, שובר מחסומים ומסגרות, ובעיקר יש לו את החום, הלהט והנשמה שעוברים מנפש לאצבעות המתופפות.

הבחירה בהרכב הזה לא הייתה סתמית. נוצרה כאן אינטרקציה מוסיקלית מופלאה. בלילטי נמצא ללא ספק בצומת מוסיקלי מרתק, שילובים בין מקצבים אתניים, גרוב, אילתור שהתוצאה שלהם – לוהטת.

 לוידאו של ההופעה

דירוג:

שלח כתבה לסלולרי     שלח כתבה לחבר